המאמר הפסיכיאטר נפסל - זהותו תישאר עלומה , עו"ד חיים קליר ynet , אפריל 2012 פסיכיאטר שנדרש לתת חוות דעת רפואית לגבי גובה הנכות של חולה, במסגרת תביעת ביטוח, החליט "להגדיל ראש", וקבע במסמך מפורט כי אין כל אשמה על הנתבעים. גם השופטת במחוזי וגם השופט בעליון, לא אהבו את התנהגות הפסיכיאטר ופסלו את חוות דעתו, אולם העדיפו להסתיר את שמו
א' עבר תאונת דרכים. הרופאים אבחנו "מצב פוסט טראומטי". בהמשך, מצבו החמיר. האבחנה השתנתה ל"מצב פסיכוטי פעיל". א' אושפז בבית החולים הפסיכיאטרי אברבנאל. במחלקה סגורה. הוא סבל ממחשבות אובדניות, חרדות וקולות הזויים. הטיפולים היו קשים וכללו גם בנזעי חשמל. אולם בכך לא באה סאת הייסורים של א' אל קיצה. במהלך אשפוזו באברבנאל, פרצה אש מחומר דליק. א' נכווה קשות. הוא הפך לחסוי.
נציגיו פנו לבית המשפט המחוזי בפתח תקווה בתביעת פיצויים נגד ביטוח ישיר, חברת ביטוח החובה של הרכב בו נהג א' ונגד בית החולים אברבנאל.
ביטוח ישיר התגוננה בטענה כי התאונה שעבר א' כלל אינה תאונת דרכים, אלא ניסיון התאבדות. גם בית החולים אברבנאל, סירב לקחת אחריות וטען כי הטיפול שלו היה למופת, ללא כל צל של רשלנות.
המומחה שכח את תפקידו
במהלך הדיונים, הציע בית המשפט כי הוא ימנה מומחים רפואיים, לצורך אחד בלבד: כדי שיתנו חוות דעת לגבי גובה הנכות של א'. חוות דעת המומחים, תשמשנה לצרכי פשרה. אם לא תהיה פשרה, ייעשה בחוות הדעת שימוש רק אם בית המשפט יפסוק שמדובר בתאונת דרכים. אם בית המשפט יפסוק שאין מדובר בתאונת דרכים, "לא תשמשנה חוות הדעת בתיק זה בכלל". הצדדים נתנו את הסכמתם להצעת בית המשפט.
בין המומחים שבית המשפט מינה, היה גם פסיכיאטר בעל שם, מנהל בית חולים פסיכיאטרי ידוע. הפסיכיאטר, לא סמך כנראה על מערכת בתי המשפט שתפטור את הקולגות שלו מאחריות. הוא לבש את גלימת השופט וערך לא' משפט שדה, מבלי לשמוע כל ראיות.
ב"פסק הדין" שנתן, פטר הפסיכיאטר את חברת הביטוח ואת בית החולים מכל אחריות. הוא קבע שתאונת הדרכים וההצתה היו בעצם ניסיונות אובדניים ושצוות בית החולים פעל למופת וכלל לא התרשל. רק משימה אחת נשתכחה מליבו של הפסיכיאטר, אותה משימה יחידה שלשמה מונה ועבורה קיבל את שכרו. הוא שכח לקבוע את גובה הנכות של א'.
נציגי ביטוח ישיר וגם נציגי בית החולים צהלו למקרא חוות הדעת. מלאכתם נעשתה בידי הפסיכיאטר. נציגיו של א', לעומתם, קיבלו הלם. הם הבינו שהפסיכיאטר "קבר" את תביעתו של א'. הם פנו לבית המשפט בבקשה לפסול את חוות הדעת. המומחה, כך טענו, חרג באופן בוטה מסמכותו. במקום לקבוע את גובה נכותו של א', המומחה נכנס לתחומים לא לו.
השופטת אסתר שטמר, ראתה בחומרה את התנהלות המומחה והחליטה לפסול את חוות דעתו. "מדובר באחד מאותם מקרים נדירים בהם נדרשת פסילה, מחמת פגם משפטי היורד לשורש העניין". נציגי ביטוח ישיר לא ויתרו ופנו לבית המשפט העליון.
חוות הדעת נפסלה - הזהות נשארה חסויה
השופט צבי זילברטל, היה גם הוא בדעה שיש לפסול את חוות דעתו של הפסיכיאטר. "עצם התייחסותו של הפסיכיאטר לשאלת הרשלנות של בית החולים, שאלה שכלל לא התבקש להתייחס אליה ומסקנתו החד-משמעית בנוגע להיעדר הרשלנות מצד בית החולים, פגמו במראית חוות הדעת כנטולת פניות ואובייקטיבית".
קיים חשש שקביעות המומחה, הוסיף השופט, "צבעו" את התייחסותו לעניינו של א' בצבע מסוים. הדבר עלול לגרום עיוות דין. א' ייאלץ להתמודד עם מומחה, שקבע לגביו קביעות נחרצות, בלי שהתבקש לעשות כן ובלי שכל החומר הרלוונטי הועבר לעיונו.
חוות דעתו של הפסיכיאטר נפסלה אם כן, אבל את זהותו, הציבור הרחב, לא ידע לעולם. מישהו שם למעלה חשש, כנראה, שאם שמו של הפסיכיאטר ייחשף ברבים, תיגרם לו בושה. החלטת הפסילה של השופטת שטמר ניתנה "בדלתיים סגורות". החלטת הפסילה של בית המשפט העליון, לא ניתנה "בדלתיים סגורות", אולם שמו של הפסיכיאטר שנפסל הושמט.
כאשר מונה לשופט, נשא השופט זילברטל נאום בזכות הספקנות והביקורת העצמית כערך אנושי עליון. "טוב לשופט להיות ספקן כלפי בעלי הדין ואף יותר כלפי עצמו ודעותיו", כך אמר, "המובן מאליו הוא אחד האויבים הגדולים של הצודק. הספקנות תביא לכך שההכרעות יהיו משוכללות ומדויקות ככל שאפשר. הספקנות מעוררת ידע, היא כלי עבודה חיוני עבור השופט".
נשאלת כמובן השאלה, איך השופט זילברטל רוצה כשופט עליון, שהשופטים אותם הוא מנהיג, יפעילו את הערך האנושי הנעלה של הספקנות והביקורת, אם שמו של פסיכיאטר שנפסל על ידי הערכאה העליונה נסתר מעיניהם. ואולי אין מדובר אלא בהשמטה מקרית של שם הפסיכיאטר שנפסל, מתוך טעות. הלוואי.
קישורים:
הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה - ד"ר איתן חבר - חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה - ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות...
פרשת מתן סמים פסיכיאטריים שלא לצורך במגזר החרדי: עדויות נוספות נחשפות - משנתו של פרופ. עומר בונה - התחקיר פרשת התרופות הפסיכיאטריות במגזר החרדי: עדויות נוספות נחשפות , יאיר אטינגר , אפריל 2012 - הכתבה שעסקה במתן תרופות שלא לצורך רפואי עוררה סערה בקהילות החרדיות ובקרב המטפלים, שיקיימו על כך דיון אתי. האם זה יביא לשינוי? מוקדם לומר - חסיד גור מבני ברק סיפר בכאב על מפגש של משפחתו המורחבת בפורים, לפני חודש וחצי. לסעודת החג באה אחת מבנות המשפחה, נשואה ואם לילדים, אחרי תקופה ארוכה שהסתגרה בביתה. לדברי החסיד, "היינו מזועזעים. בהתחלה בקושי יכולנו לזהות אותה. זו היתה אשה שתמיד התבלטה בחיוניות שלה, אבל כנראה הכדורים גמרו אותה. אנחנו פגשנו אשה אפאתית עם מבט אטום, אשה שהוציאו ממנה את כל החיות"...
הסם הפסיכיאטרי ליתיום (Eskalith) רושמים בדרך כלל לטיפול בהפרעה דו קוטבית. התרופה אינה מרפאת אך מקלה על תסמיני ההפרעה. ליתיום נלקח בדרך כלל שתיים עד ארבע פעמים ביום ומגיע בצורות שונות, כולל כמוסות, וסירופ. תופעות לוואי נפוצות המדווחות כוללות שלשולים, ישנוניות, בחילות.
איך הליתיום - Eskalith עובד? ליתיום הוא יסוד טבעי, כמו אשלגן או סידן. בשנת 1800, מדענים חשבו כי ליתיום יכול להיות טיפול יעיל בצינית (דלקת מפרקים קשה). מאוחר יותר, בשנת 1940, הליתיום שימש כתחליף מלח, אך הורד מהשוק עקב מספר מקרי מוות שנגרמו על ידי רעילות ליתיום. מאוחר יותר, התגלה כי ליתיום עשוי לטפל במאניה (שיגעון). בשנת 1970 אישר מנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) את התרופה לטיפול בהפרעה דו קוטבית.
הדרך המדויקת שבה פועלת התרופה לטיפול בהפרעה דו קוטבית לא ידוע. ליתיום עשוי להשפיע על כימיקלים שונים במוח הנקראים נוירוטרנסמיטרים, מה שיכול להסביר את יעילותה בטיפול בהפרעה דו קוטבית. טיפול תרופתי אינו מרפא, עם זאת - עוזר להקל בסימפטומים (תסמינים הפרעת דו קוטבית).
תופעות לוואי של ליתיום - Eskalith
ליתיום היא תרופה ישנה לטיפול בהפרעה דו קוטבית, אושרה לפני שנים רבות. עם תרופות חדשות יותר, תופעות לוואי מתועדות בקפידה וידוע השיעור המדויק של אנשים שמפתחים כל תופעת לוואי. לתרופות ישנות יותר כמו ליתיום, מידע על תופעות לוואי פחות ספציפי והאחוזים המדויקים אינם מדווחים.
ברוב המקרים, הרופא המטפל יבצע בדיקת דם כדי לבדוק את רמת ליתיום בדם. אם רמת הליתיום מתאימה ותופעות הלוואי נסבלות, ייתכן שלא יהיה צורך בשום. אם רמת הליתיום גבוהה מדי, או אם תופעות הלוואי מסוכנות או בלתי נסבלות, יש להפחית את מינון הליתיום.
באופן כללי, תופעות הלוואי הבאות הן סימן להרעלה קלה עד מתונה של ליתיום:
רעידות קלות, במיוחד הידיים צמא מוגברת או הטלת שתן תכופה שלשול הקאה נומה חולשת שרירים בעיות קורדינציה.
סימני רעילות חמורים יותר כוללים:
סחרחורת ראייה מטושטשת צלצולים באוזניים (טיניטוס) רעידות קשות התקפים
תופעות לוואי אחרות
כמה תופעות לוואי ליתיום עלולות לא להיות קשורות ברמה של ליתיום בדם. למרות שכמה תופעות הלוואי עלולות להיות רציניות יותר מאחרות, יש ליידע את הרופא המטפל יודע מיד אם נתקלים בכל אחת מהן. למרות שתופעות הלוואי הללו פחות קשורות עם רעילות ליתיום, הן עלולות להעיד על בעיה עם התרופה.
תופעות הלוואי אלו כוללות:
דיבור עילג עוויתות סחרחורת תחושה ספינינג (ורטיגו) בעיית שליטה בשלפוחית השתן או במעיים בעיות אי שקט אובדן תיאבון בחילה יבש או שיער דליל נשירת שיער יובש בפה (ראה ליתיום יובש בפה) ההאפלה הלחשים מתח שרירים חריגה או תנועות קצב לב לא סדיר (הפרעות קצב) קצב לב איטי (ברדיקרדיה) התעלפות בעיות ראייה
מנת יתר של ליתיום אדם עלול ליוטול ליתיום יותר מדי. תופעות מנת יתר תהיה תלויה עד כמה נלקחה והאם היא בשילוב עם אלכוהול או סמים אחרים. התסמינים השכיחים כוללים: רעידות הקאות, ראייה מטושטשת. אם היה מנת יתר לאחרונה, אפשרויות הטיפול עשויות לכלול "שאיבת קיבה", או מתן תרופות מסוימות. אפשרויות אחרות כוללות טיפול דיאליזה.
ליתיוםוהריון במחקריםהקשוריםלליתיוםבזמן הריון, התרופה העלתה את הסיכוןלמומים מולדים, בעיקר מומי לב. כתוצאה מכך, ה-FDA מסווגאת זהכמותרופהקטגוריהההריוןD, כלומר, היא נחשבת ללאבטוחהלשימושבמהלך ההריון.
הרעלת ליתיום אנשיםהנוטליםליתיוםלהפרעה דו קוטביתעלולים לפתח הרעלת ליתיוםכיהמינון האפקטיביקרובלמינוןהרעיל.כדי למנועוכדי לזהותאת זה,הרופאבדרך כללדורשבדיקות דם סדירותהמודדותאת רמתליתיוםבדם.על בסיסבדיקותאלה,המינוןעשוילהיות מותאם.התסמינים שלרעילותכולליםהרעד,מתן שתןמוגבר, בעיות קורדינציה.
ליתיום ונשירת שיער נשירת שיער היא תופעת לוואי אפשרית של ליתיום, למרות שהאחוז המדויק של אנשים אשר פיתחו נשירת שיער בזמן נטילת הסם לא נמסר. בהתחשב נשירת שיער נפוצה בציבור הכללי, קשה לדעת אם זו תופעת לוואי נגרמת על ידי הליתיום או על ידי גורמים אחרים (כמו גנטיקה). בנוסף לנשירת שיער, יובש ודילול השיער הן תופעות לוואי אפשריות של ליתיום.
קישורים:
הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה - ד"ר איתן חבר - חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה - ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות...
פרשת מתן סמים פסיכיאטריים שלא לצורך במגזר החרדי: עדויות נוספות נחשפות - משנתו של פרופ. עומר בונה - התחקיר פרשת התרופות הפסיכיאטריות במגזר החרדי: עדויות נוספות נחשפות , יאיר אטינגר , אפריל 2012 - הכתבה שעסקה במתן תרופות שלא לצורך רפואי עוררה סערה בקהילות החרדיות ובקרב המטפלים, שיקיימו על כך דיון אתי. האם זה יביא לשינוי? מוקדם לומר - חסיד גור מבני ברק סיפר בכאב על מפגש של משפחתו המורחבת בפורים, לפני חודש וחצי. לסעודת החג באה אחת מבנות המשפחה, נשואה ואם לילדים, אחרי תקופה ארוכה שהסתגרה בביתה. לדברי החסיד, "היינו מזועזעים. בהתחלה בקושי יכולנו לזהות אותה. זו היתה אשה שתמיד התבלטה בחיוניות שלה, אבל כנראה הכדורים גמרו אותה. אנחנו פגשנו אשה אפאתית עם מבט אטום, אשה שהוציאו ממנה את כל החיות"...
השוק שחור של רפואת הנפש במגזר החרדי - פרופ. עומר בונה , ד"ר אילן רבינוביץ' - המאמר הרבנים מבקשים, הרופאים רושמים: השוק השחור של רפואת הנפש במגזר החרדי הארץ , יאיר אטינגר , אפריל 2012 - כדורים פסיכיאטריים לדיכוי היצר המיני, תרופות הניתנות בלי פיקוח מספק ומרשמים לפי הזמנה. כך הופך הטיפול התרופתי במגזר מענה לכל בעיה - זה לא מדע בדיוני ולא תוכנית ריאליטי. הסיפור הזה קורה בישראל במשך שנים, מתחת לאף. במפתיע איש לא מכחיש את השיטה, לא הפסיכיאטרים שרושמים ולא המטופלים שבולעים. כולם מודים ללא כחל ושרק: תרופות פסיכיאטריות ניתנות לבחורי ישיבות ולאברכים, לנערות סמינר ולנשים נשואות, לפי בקשת המערכת - הרבנים, “המשגיחים”, מדריכי החתנים, הממונים על הסדר בישיבות ובפנימיות...
חסיד גור מבני ברק סיפר בכאב על מפגש של משפחתו המורחבת בפורים, לפני חודש וחצי. לסעודת החג באה אחת מבנות המשפחה, נשואה ואם לילדים, אחרי תקופה ארוכה שהסתגרה בביתה. לדברי החסיד, "היינו מזועזעים. בהתחלה בקושי יכולנו לזהות אותה. זו היתה אשה שתמיד התבלטה בחיוניות שלה, אבל כנראה הכדורים גמרו אותה. אנחנו פגשנו אשה אפאתית עם מבט אטום, אשה שהוציאו ממנה את כל החיות".
לדבריו, המשפחה יודעת זה כמה שנים שהאשה "מופגזת", כלשונו, בכדורים נגד דיכאון וחרדה במינונים גבוהים, שרושם לה פסיכיאטר שעמו היא נפגשת, לטענת החסיד לפי דרישת רבנים ועסקנים. רק עכשיו הם נוכחו בתוצאות הטיפול.
"הסיבה היחידה שהאשה הובאה לפסיכיאטר מלכתחילה, שלא מרצונה, היתה בעיות בשלום בית", או במלים אחרות, יחסים מדורדרים עם בעלה, סיפר. בהתחלה, היא סירבה בתוקף לקחת כדורים שנרשמו לה, אבל "לא היה לה סיכוי מול הלחץ הכבד שהפעילו עליה רבנים".
לדברי החסיד, הבעל בא ממשפחה מקושרת בחסידות, והוא משוכנע כי קרוביו גילגלו את "האחריות" למצב בבית על האשה ודרשו שתיקח כדורים. "אמרו לה בשם הרעבע מגור שהיא צריכה לקחת תרופות, שזה מה שיעזור לשלום בית. אף אחד לא יודע אם הרעבע באמת אמר כזה דבר, אבל זה בסופו של דבר מה ששיכנע אותה".
בעקבות פרסום התחקיר לפני שבועיים ("פיקוח נפש") על מתן תרופות פסיכיאטריות לבקשת רבנים ועסקנים, למטרות המוגדרות "רוחניות" ולאו דווקא רפואיות, אנשים נוספים שברו שתיקה ופנו ל"הארץ השבוע".
החסיד מבני ברק הציב עצמו, בדבריו, כחלק מהמגמה לגיוס קליניקות פסיכיאטריות פרטיות לצרכים קהילתיים פנימיים, וכפי שמתברר גם לצרכים משפחתיים. הדבר נעשה לא פעם בניגוד לרצון המטופלים ובלי שיבינו מה טיב הטיפול. גם פסיכיאטרים ופסיכולוג אחד פנו לעיתון, וסיפרו סיפורים על שימוש בלתי אתי בתרופות.
טובת החולה
בכתבה הובאו עדויות חסידים שטופלו בתרופות, לדבריהם שלא לצורך. הם הציגו מרשמי רופא לכדורים נגד דיכאון וחרדה - מחלות שלדבריהם מעולם לא לקו בהן. בכתבה גם התראיין פרופ' עומר בונה, מנהל המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. כמו גם פסיכיאטרים אחרים שהוזכרו ושמרבים לטפל בחרדים בפרקטיקה פרטית, גם הוא הבהיר שהוא פועל לפי שיקולים מקצועיים בלבד וללא דופי מבחינה אתית.
עם זאת, פרופ' בונה הציג עמדה מקצועית, שלפיה יש לשקול לרשום תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת SSRI לבחורי ישיבות שנוקטים אוננות מוגברת או מקיימים מגע מיני עם בני מינם, גם אם אינם סובלים מדיכאון. פרופ. עומר בונה הצדיק שימוש בתרופות אלו לניצול תופעת הלוואי שלהן - הפחתת הדחף המיני - והטעים כי הדבר נועד לחסוך מהמטופלים קונפליקט הרסני עם המערכת, ובשלב מאוחר יותר אולי גם לחסוך מהם דיכאון.
פסיכיאטר בכיר אף הצדיק בכתבה מתן ליתיום - תרופה לטיפול בהפרעה דו-קוטבית - למקרים מסוימים שבהם גבר או אשה מחליטים במפתיע להתנער ממצוות הדת או לפרק מסגרת משפחתית, כשהדבר לא מוסבר בשינוי תפישתי. לדבריו, ייתכן ששינוי כזה באורח החיים נובע מ"מצב של מאניה".
פרופ. עומר בונה ופסיכיאטרים נוספים אישרו כי חלק ממטופליהם באים לקליניקות מלווים ברבנים, עסקנים רפואיים ו"משגיחים" בישיבות, ולפעמים ללא ידיעת ההורים. הם אישרו כי אותם גורמי סמכות נוכחים לא אחת בפגישות עם הפציינטים.
הכתבה יצרה טלטלה בציבור החרדי ובקהילה הרפואית. יו"ר הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית, הפרופ' אבינועם רכס, אמר ל"הארץ" שהוא שוקל לכנס את הלשכה לדון בממצאים. "תפקיד הרופא הוא לשרת את האינטרסים של המטופל בלבד ולא לשרת שום אינטרסים מערכתיים. במיוחד לא כשהמערכת הזאת שולטת בפרט בחברה החרדית. יש פה פגיעה מובהקת באוטונומיה של הפרט, דיכוי הבחירה החופשית, שלא לדבר על דיכוי היצר המיני שלדעתי זה אחד הכוחות המניעים החשובים.
"זה בעצם תהליך שבו הרבנים, בעזרת אנשי ביניים ולצערי גם רופאים, מעצבים תרופתית את הרצונות וההתנהגויות של הפרט כדי שיתאימו למסגרת החברתית. אני חושב שרופאים שעושים דבר כזה חוטאים לאתיקה הרפואית".
יו"ר המועצה הלאומית לבריאות הנפש, והיו"ר הנכנס של איגוד הפסיכיאטריה, הפרופ' משה קוטלר, אמר כי יכנס בקרוב דיון מקצועי בשני הגופים. "הכתבה היתה מטלטלת ולא נעבור על הממצאים שהובאו בה לסדר היום. אני לא מתכוון ברמה הפרטנית, כי אנחנו לא טריבונל, ואת פרופ' עומר בונה ופרופ' ויצמן (שהוזכרו בכתבה) אני מכיר באופן אישי. אלה אנשי מקצוע מהשורה הראשונה בכל פרמטר, גם מקצועי וגם אתי. את השלישי אני לא מכיר".
פרופ' קוטלר הוסיף: "אנחנו נדון בשאלה המרכזית - למי חב איש המקצוע את נאמנותו. אין ספק שהמחויבות המרכזית, ללא כל פניות, היא למטופל. איננו סבורים שפסיכיאטריה ותרופות פסיכיאטריות נועדו לעצב התנהגויות שתואמות קהילות או תוכניות טלוויזיה או לכל דבר אחר. זו עמדתנו. אני יכול להבטיח שאם נראה צורך נוציא הנחיות מתאימות או נייר עמדה מתאים".
איש מפתח בפרשה, ששומר על שתיקה רועמת בקשר לגילויים, הוא סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, איש חסידות גור. למרות בקשות חוזרות ונשנות לקבל את תגובת ליצמן לדברים, זו לא התקבלה עד לסגירת הגיליון.
ליצמן אמר בעבר שהוא מעוניין להקים מחלקות פסיכיאטריות מותאמות לציבור החרדי. ל"הארץ" נודע כי משרד הבריאות כבר אישר מימון של 20 מיטות למחלקה פסיכיאטרית נוספת שאמורה להיבנות בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, שבה תונהג הפרדה מלאה בין נשים לגברים. פרופ' עומר בונה הוא מנהל המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים.
טלטלה בגור
בעוד ליצמן שותק, בחברה החרדית מתנהל דיון ער בעקבות הכתבה, וכך גם בחסידות גור שממנה באו חלק מהעדויות בכתבה. מקורות בחסידות סיפרו כי האדמו"ר מגור עסק רבות בכתבה, אך הם לא צפו שינוי כלשהו במעמד או בדרכי פעולתה של "קרן הצלת דורות", הגוף הפנימי של החסידות שמנהל קשרים עם פסיכיאטרים פרטיים לטובת חברי קהילת גור.
חסידים סיפרו כי בשבוע שעבר, כשאלפי חרדים באו לירושלים ושהו בשביעי של פסח ובשבת הצמודה לחג במחיצת האדמו"ר מגור, פרשת הכדורים היתה שיחת היום. בעוד שרבים ניסו לחשוף מיהם הדוברים שהסתתרו מאחורי השמות הבדויים בכתבה, היו גם מי שהחלו לעסוק בשאלות העקרוניות שעלו בה.
בפורום "בחדרי חרדים", האתר החרדי הפופולרי, גם נפתח אשכול בנושא, שנמחק בתוך זמן קצר. אשכול שני, בשם "הארץ: תחקיר מגויס לטובת אנטישמיות צרופה" שרד וגרר עשרות תגובות ואלפי צפיות.
בפורום הופיעו הודעות כגון: "לא אנטישמי ולא כלום, ביודעי ובמכירי (הטעות במקור) בישיבות גור זה אמת, מידיעה פנימית", וגם "אני שמעתי מאברך גוראי גרוש, שאלו הם פני הדברים בצורה הכי רשמית והכי פשוטה".
לצד הודעות אלו היו משתתפים שקבעו כי כל החומר שהובא בכתבה הוא "אגדות אורבניות". אחד הגולשים גם העתיק לאשכול פוסט של הבלוגר תומר פרסיקו, שטען כי מה שנחשף בכתבה הוא "קריסתו של האתוס החרדי".
דיון נוסף, המוני יותר ועקרוני יותר, מתנהל גם בפורום הדעתני "עצור כאן חושבים" (גם הוא חלק מפורטל "בחדרי חרדים"). בדיון הזה היו שטענו כי יש לגזור גזירה שווה בין מתן כדורים פסיכיאטריים להכאת אדם על פי החלטת בית דין, המוכרת על פי ההלכה כלגיטימית, כדי לגרום למשל לבעל סרבן להעניק גט "מרצון" לאשתו.
סכנה גדולה
האפשרות שהדיונים הללו יביאו לשינוי נשארת בינתיים לא ברורה. נכון לעכשיו, עולם כמנהגו נוהג. פסיכיאטר בכיר, מנהל מחלקה במרכז לבריאות הנפש, סיפר ל"הארץ" על מטופל שבא אליו במקרה השבוע, לאחר שטופל בידי פסיכיאטר מוכר אחר.
לדבריו, המטופל בא מלווה בהוריו, עם תלונה על "בעיות בקדושה", כלומר עם בחורים. עם זאת, "הוא בפירוש לא הומוסקסואל, אבל הוא סיפר בישיבה על משהו שקרה לו. המשגיח הביא אותו לפסיכיאטר (שמו שמור במערכת) בלי שההורים ידעו. גורם שלישי סידר את התשלום. הפסיכיאטר ראה אותו בארבע עיניים ונתן לו ריספרדל נגד פסיכוזה וסרוקסט נגד דיכאון. לדברי הבחור, הפסיכיאטר לא הסביר לו למה, אבל אמר כי ‘יש סכנה גדולה אם לא תיקח את התרופות'. השבוע בדקתי את הבחור. לא מגיעה לו אף אחת מהתרופות, לא הראשונה ולא השנייה. הוא לקח את התרופות חודש, ונמאס לו. הוא הרגיש שמשהו לא בסדר, אז הוא בא אלי. הוריו לא יודעים כלום".
איך אתה יודע שהפסיכיאטר הראשון רשם לו את התרופות שלא לצורך?
"ההתוויות לתרופות הן סימני דיכאון ופסיכוזה. בדקתי אותו ואני קובע חד משמעית שאין לו הסימנים האלה. נראה לי שהפסיכיאטר היה בקשר עם האנשים שהביאו אליו את הבחור ונתן טיפול שאינו מוצדק. אני מזדעזע שאנשים עושים את זה. הבחור כמובן לא שילם על הפגישה עם אותו פסיכיאטר, והכל היה בלי ידיעת הוריו".
פסיכיאטרים בכירים ששוחחנו אתם השבוע נתנו תשובות שונות לשאלה מדוע פסיכיאטרים בכירים רושמים תרופות שלא על פי התווייתן המקורית, ולעתים לפי דרישת גורם שלישי. אחד קבע כי "שורש הרע" הוא הרפואה הפרטית, ואחר אמר כי "בתום לב הם מאמינים שהם משרתים את הפציינטים, מונעים מהם צרות ומפחיתים סבל. אבל מזמן עבר העידן שבו הרפואה מטפלת רק במחלות, הרי יש מיליונים שמתגלגלים ברפואה אסתטית. ברור שיש לנו הרבה מאוד תרופות וכימיקלים שיכולים לשנות הרבה דברים אצל בני אדם. האם נשתמש בהן לצרכים שלא נבחנו ולא נשקלו? דעתי מאוד ברורה, אבל אני מאמין שאיכשהו, כשאתה מקבל על עצמך עבודה מלוכלכת, אתה משכנע את עצמך שזו עבודה נקייה". לדברי פרופ' קוטלר - הפסיכיאטר היחיד שהסכים להתראיין בגלוי לכתבה - "יש פה מפגש של סטיגמות בסטיגמות. בחברה החרדית יש סטיגמה שאסור לראות איש מקצוע, ומי שהולך לפסיכיאטר מיד מסומן. מצד שני יש סטיגמות על סוגי התנהגויות שבחברות אחרות לא קיימות. כך מגיעים לערפול תודעתי. למרות שאני רואה את החברה החרדית כחברה שהולכת ונפתחת לבריאות הנפש, הסטיגמות עדיין חזקות. לכן רצוי להבהיר שתרופות הן לא קרדום לחפור בו, הן מיועדות רק לטיפול במצוקות הפרט".
קישורים:
הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה - ד"ר איתן חבר - חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה - ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות...
הונאות חברות התרופות - איך משווקים מחלות - יולי 2011 - לחברות התרופות יש תפקיד חשוב – סיפוק התרופות להן אנו זקוקים. ואולם חברות התרופות פועלות ע"פ מודלים עיסקיים לעשיית כסף ואינן בוחלות בשום אמצעי, פרסום, שיווק, המצאת מחלות שלא קיימות באמצעות רופאים תשושים ו/או רשלניים על מנת להלעיט אזרחים בתרופות אשר גורמות לסבל ומוות. האם באמת אנו כה חולים כפי שחברות התרופות ורופאים/ פסיכיאטרים מסוימים מנסים למכור לנו? מבט מקרוב יגלה לנו, שהחברות הנ"ל עושות מאמץ לא פחות לשווק את המחלות כמו זה הנעשה לשווק את התרופה.
האם פסיכיאטרים בגרמניה הנאצית רק צייתו לפקודות, או האם מילאו תפקיד בסיסי הרבה יותר?
צפו בפרק 4 של הסרט התיעודי "פסיכיאטריה – תעשיית המוות", המסביר מה היה חלקם של פסיכיאטרים בשואה.
קישורים:
הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה - ד"ר איתן חבר - חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה - ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות...
תביעה יוצאת דופן, שתחייב את המערכת המשפטית לעוסק שוב בנושא יחסי מטופל ומטפל, הוגשה אתמול לבית משפט המחוזי בירושלים.
התובע, צביקה לבד, תושב בת ים, בן 42, טוען כי נוצל מינית על ידי ד"ר נחמה ויזר, פסיכיאטרית בכירה מבית חולים "גהה". לדבריו, כתוצאה ממערכת יחסי מין שנוצרה בינו לבין ד"ר ויזר נגרם לו נזק נפשי חמור ובלתי הפיך. באמצעות עורכי הדין דורון כספי ודניאל סרור, תובע המטופל מהפסיכיאטרית ומקופת חולים כללית סכום 7,717,000 ש"ח.
הקשר בין ד"ר ויזר לתובע נוצר בשנת 1989. הוא הופנה אליה על ידי קופת חולים שלו, כשהוא סובל מחרדות שונות ומכאבים, שלא נמצא להם הסבר רפואי. באותה תקופה, מספר כתב התביעה, היה התובע נשוי, אב לשניים, בעלים של משרד פרסום מקומי מצליח, פעיל במרכז הליכוד ובמוסדות ציבור שונים.
לקריאה, הקלק על התמונה להגדלה:
לטענת כתב התביעה, אחרי תקופת טיפול קצרה החל ד"ר ויזר נחמה, גרושה ואם לשניים, להזמין את התובע לטיפולים של שעות ארוכות, מחוץ למסגרת ימי הקבלה הרגילים, כמו בימי שישי אחר הצהריים, כשילדיה היו אצל אביהם.
בפגישות אלו היא סיפרה לו פרטים אינטימיים רבים מחייה וניסתה להתקרב אליו. בהמשך נהגה להתקשר אליו פעמים רבות במשך היום ולהשאיר לו הודעות באיתורית, בעיקר בשעות בהן שהה עם בני משפחתו.
התובע טוען, שבאותה תקופה היו חיי המשפחה שלו תקינים לגמרי, ומעולם לא היוו חלק מהבעיות שבגללן הגיע לטיפול.
לפי כתב התביעה, החלו ד"ר ויזר נחמה והמטופל לקיים – ביוזמתה – יחסי מין בתדירות שהלכה וגברה במהלך פגישותיהם. לדברי המטופל, היא הסבירה לו בכל הזדמנות כי חיי הנישואין שלו אינם מאושרים וכי הם הסיבה לכל מה שעובר עליו.
בשלב הבא, טוענת התביעה, שכנעה ד"ר ויזר נחמה את המטופל להיפרד מאשתו ולעבור לגור בביתה של הפסיכיאטרית כשהיא טוענת שזהו הפתרון הטוב ביותר עבורו, והדבר היחיד שיעזור לו להשתקם.
ד"ר ויזר נחמה היתה ספקית התרופות העיקרית של התובע באותו זמן, ולפי טענתו היא ניצלה הן את תלותו בה מבחינה זו והן את חולשתו ואופיו התלותי, שמוגדר ככזה גם בחוות הדעת הפסיכיאטריות המצורפות לתביעה.
לפני עשר שנים הוא תבע את הפסיכיאטרית שלו ד"ר נחמה ויזר, על ניצול מיני, וקיבל 1.2 מיליון שקל פיצויים. את רוב הסכום בזבז בלילה אחד של הימורים, הידרדר לרחוב וניסה להתאבד שוב ושוב. צביקה לבד, שהיה עד אותו טיפול איש משפחה, פעיל ליכוד ובעל משרד משגשג, מנסה היום לשקם את חייו מתוך ההריסות.
אחרי כל מה שעבר, בדיוק כשנראה היה שהחיים שלו מתחילים להסתדר, בא מפגש אקראי אחד ברחוב והעיף את צביקה לבד, חזרה לשוליים. זה היה מפגש עם אישה. אחת משתיים שביניהן ניווט את חייו, מנסה לברוח מצילן אבל נמשך בעקבותיהן שוב ושוב אל מסלול ההרס.
לבד היה הגבר הראשון בישראל שתבע את המטפלת שלו, הפסיכיאטרית ד"ר נחמה ויזר, על חריגה מיחסי מטפל – מטופל, וטען שניצלה את חולשתו לסיפוק צרכיה, בעיקר המיניים. תביעתו נגד הפסיכיאטרית נסגרה בפשרה חסרת תקדים ב- 1995, כשהפסיכיאטרית אינה מודה באחריות, ומשלמת לו 1.2 מיליון ש"ח פיצויים.
הפסיכיאטרית נחמה ויזר, המשיכה לעבוד, והמטופל לבד, אחרי שנים קשות, אמור היה לשקם את חייו.
"קניתי דירה וריהטתי אותה", הוא נזכר עכשיו, "קניתי מיצובישי חדש וחידשתי את הקשר עם המשפחה. התחילה חדוות חיים בלתי רגילה – ארוחות ערב, חברים. היתה לי חברה מקסימה שהיתה לה גם משפחה, בקיצור חיים נהדרים. נהגתי מידי פעם לטייל בכיכר אתרים בתל אביב, מול הים, ליד הגורילה המפורסמת. זה היה הכיף שלי".
עד שיום אחד הוא ראה אותה (את הפסיכיאטרית), באותה כיכר, במקרה. "לא יודע מה עבר עלי באותו רגע. נכנסתי לבלק אאוט. אני יודע רק דבר אחד: בבוקר, כשהתעוררתי מהעילפון, הייתי מופסד מאה אלף דולר".
חודשים מעטים לפני כן נגמל מהימורים, שכילו את כל רכושו והביאו אותו לרחוב. אחרי המפגש הטראומטי הוא חזר להמר: "אין כסף, אין בית, חזרתי לגור ברחוב, לא יודע איפה הסתובבתי. לא דיברתי עם אנשים. נתק מוחלט. אובדן מוחלט של תחושת מציאות. לא חייתי, רק נשמתי. הייתי אוכל מפחי אשפה, או נעמד הרחק מבית הקפה של חבר נעורים, שהיה מוציא לי שקית כי התביישתי להתקרב. הייתי ישן בשוק עלייה, יושב עם נרקומנים".
מלוכלך, מוזנח וחולה, בגדיו קרועים וזקנו פרא, הסתובב לבד ברחובות תל אביב, נושא במזוודה את רכושו היקר ביותר: אלבומי תמונות ומכתבים מחייו הקודמים. "איבדתי עשר שנים מהחיים", הוא אומר, "ואני לא יכול לספר אפילו מה היה".
לבד מתגורר היום בחדרון קטן, מעופש ועלוב בדרום תל אביב. בחדר הזה, הממלכה שלו ושל ליידי כלבתו, ניצבים על שידה קטנה ומעוקמת אלבומים מעידן אחר: כתבות מנוילנות, מכתבים ממשה קצב, מחיים קורפו, מהשופט דב לוין, מלשכת ראש הממשלה, שרים, ח"כים, ראשי ערים.
לבד נולד בבואנוס איירס ומשפחתו היגרה לישראל כשהיה בן שמונה.
לבד נמשך לפוליטיקה כמעט מילדות, מאז שנשרף דגל ישראל לנגד עיניו בארגנטינה. הבית היה ציוני, אביו ומנחם בגין היו ידידי נעורים בליטא. אבל נראה שמקור המשיכה העמוק יותר היה רצונו להיות מוקף באנשים, במרכז הענינים, לתת ולקבל תשומת לב.
ב- 1977, כשעבד בצוות ההקמה של יחידת התקשורת בבנק לאומי, התחיל לארגן מבצעי התרמה, טקסי בר מצווה, טיולים של נוער משכונות מצוקה לירושלים ולבסיסים צבאיים. שלל כתבות מצהיבות ומכתבי הוקרה עתיקים שהוא סוחב איתו לכל מקום מעידים על פעילותו כדובר ההנהלה הארצית של המועצה הלאומית למניעת תאונות וכחבר בוועד העובדים הארצי של בנק לאומי.
במקביל התפקד לתנועת החירות, והיה לחבר בולט ופעיל במוסדות התנועה ובמסעות בחירות. בין מכריו אז הוא מזכיר את בנימין נתניהו, פנחס גולדשטיין, מיכאל רצון, לימור לבנת, דוד לוי, דודי אפל, מאיר שטרית, ישראל כץ. "הייתי פושר, שלא ירא משום דבר". משיחות עם חבריו לדרך הפוליטית מצטייר דיוקן של אדם חזק, אמין, אכפתי, מעורב ומקושר, בעל מוטיבציה אדירה להצליח.
בשנת 1986 הקים לבד משרד פרסום, שעבד עם משרדי ממשלה, עיריות ומועצות מקומיות. "היה לי פול טיים ג'וב, הרווחתי המון כסף. עד אמצע 1989 הרגשתי שהגעתי לכל השיאים האפשריים שרק רציתי: היו לי משפחה נפלאה שהקמתי, אחותי שרה, פוליטיקה והתנדבות. מה יכול אדם לרצות יותר?"
אחותו שרה חלתה בסרטן. "אז בעצם התחילו כל הסימפטומים הנפשיים השליליים שלי. בהתחלה חשבתי שמדובר בבעיות אורגניות. הייתי נופל פתאום בלי שום סיבה, מתעלף. שלחו אותי לבדיקות מקיפות והכל נראה תקין. ואני בתוך תוכי ידעתי מה לא בסדר: שרה. החיים בבית הפכו לגיהנום. לא תפקדתי, הייתי במצב נפשי גרוע. רופאת המשפחה הפנתה אותי לפסיכיאטרית מומחית והתחלתי טיפול פרטי בביתה. כבר בהתחלה הציעה המומחית שאקח תרופות פסיכיאטריות. סמכתי עליה".
כשנוצרו ביניהם יחסי אמון הציעה לו הפסיכיאטרית, כפי שטען לאחר מכן בתביעת המיליונים נגדה, לקיים פגישות ארוכות יותר בימי שישי בקליניקה שבביתה, כשמשפחתה נעדרה. המפגשים קיבלו ממד נוסף, כפי שמספר לבד: "היא הציעה שאשכב על הספה בסלון והיתה מנגנת לי בפסנתר בדיוק את היצירות שאני אוהב. הייתי בוכה ומשתפך, והיא היתה מנגנת ומדברת. כך זה נמשך שעות. כמו תוכנית אטום מניפולטיבית וערמומית היא השתלטה על הנפש שלי. היא ניגנה על המיתר החלש של יחס אימהי וחום, שאני זקוק להם עד היום.
היא זרקה את הפצצה רק אחרי שהרגישה שאני כבר משועבד לה. "אשתך ואתה לא מתאימים. זאת כל הבעיה שלך", היא אמרה, הייתי בהלם אבל ללא יכולת להתנגד. הייתי קשור אליה נפשית מאוד חזק – גם תלוי בה מבחינת התרופות, וכבר הרגשתי ככלי ביד היוצר.
הוא מתאר מערכת יחסים מעוותת: "עברתי לגור אצלה (אצל הפסיכיאטרית) בבית, הייתי חייב לספק את הצרכים המיניים שלה. היו לה פנטזיות סוטות שהיתה מספרת לי עליהן. לא ידעתי דברים כאלה קודם, אני אדם שמרן. מעולם לא הייתי איזה ג'יגולו, אבל היא הכריחה אותי לעשות איתה דברים שאני בעצם לא ידעתי. הייתי תלוי בה ופחדתי ממנה.
הפסיכיאטרית ד"ר נחמה ויזר, שכאמור שילמה פיצויים למר צביקה לבד, כדי לסיים את תביעתו נגדה, ממשיכה ועובדת כפסיכיאטרית בכירה בבית חולים הממשלתי "גהה".
יותר מתמוה כיצד ועדת האתיקה מאפשרת הפקרות שכזו, בו נחמה ויזר, שמתיימרת בתואר פסיכיאטרית מתגלה כמניפולטורית, פירקה לרסיסים את משפחתו של צביקה לבד, גרמה לצביקה לבד להתגרש מאשתו, קיימה יחסי מין עם המטופל שלה, וחמור מכך, שעבדה מטופל שלה לסמים פסיכיאטריים קשים ביותר, שכתוצאה מנטילתן גרמו לו לאובדן זמן, אובדן משפחתו ואובדן חייו למשך עשר שנים.
קישורים:
טיפול נמרץ - יחסים מסוכנים של ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות הפסיכיאטר ד"ר שלום ליטמן - הכתבה "טיפול נמרץ" , רן רזניק , 7 ימים , ידיעות אחרונות , 02.04.2010 , צילום: אלדד רפאלי. - הפרשה שמסעירה את צמרת הממסד הרפואי בישראל: נגד ד"ר שלום ליטמן, מבכירי הפסיכיאטרים בארץ ומי ששירת כראש שירותי בריאות הנפש, הוגשה תלונה של מטופלת, אשר ליטמן ניהל עימה רומן - כולל יחסי מין על ספת הקליניקה...
הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה - ד"ר איתן חבר - חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה - ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות...
ד"ר יוסי זיידר, מומחה לעבודה סוציאלית, הורשע במעשים מגונים בארבעה גברים. - מרץ 2005 - הכתבה: מנחה "קשר משפחתי" לשנתיים לכלא , ynet , מרץ 2005 , והכתבה מנחה "קשר משפחתי" הורשע במעשים מגונים , ynet , ינואר 2005 - העובד הסוציאלי המומחה ד"ר יוסף זיידר, שהינחה בעבר את תוכנית הייעוץ "קשר משפחתי", הורשע בביצוע מעשים מגונים במטופליו ובמעשים מגונים בנסיבות אונס. גזר הדין - שנתיים בכלא - ד"ר זיידר, מומחה לעבודה סוציאלית, הורשע במעשים מגונים בארבעה גברים. השופטים הקלו בעונשו בשל העובדה שמשפטו נמשך כחמש שנים. לאחר ששקלו את הנסיבות ואת "הרס עולמו", החליטו לגזור עליו שנתיים וחצי מאסר בפועל, שנתיים וחצי מאסר על תנאי ו-50 אלף שקל פיצוי כספי לאחד המתלוננים בפרשה...
כדורים פסיכיאטריים לדיכוי היצר המיני, תרופות הניתנות בלי פיקוח מספק ומרשמים לפי הזמנה. כך הופך הטיפול התרופתי במגזר מענה לכל בעיה
זה לא מדע בדיוני ולא תוכנית ריאליטי. הסיפור הזה קורה בישראל במשך שנים, מתחת לאף. במפתיע איש לא מכחיש את השיטה, לא הפסיכיאטרים שרושמים ולא המטופלים שבולעים. כולם מודים ללא כחל ושרק: תרופות פסיכיאטריות ניתנות לבחורי ישיבות ולאברכים, לנערות סמינר ולנשים נשואות, לפי בקשת המערכת - הרבנים, “המשגיחים”, מדריכי החתנים, הממונים על הסדר בישיבות ובפנימיות. כדורים לדיכוי הדחף המיני, להפרעות קשב וריכוז, נגד דיכאון וחרדה, נגד מאניה־דיפרסיה, נגד התקפים פסיכוטיים, מה לא. חלק מהכדורים האלה מתגלגלים במעין שוק שחור של גמ”חים המנוהל באופן עצמאי, וחלק אחר מקורו במרשמי רופא חוקיים למהדרין. הפסיכיאטרים שרושמים את התרופות טוענים שהם פועלים על סמך אבחון מקצועי ולטובת המטופל בלבד, אך לא מכחישים את המעורבות הנמרצת והשיטתית של גורמים זרים בהליך קבלת ההחלטות שלהם, גם בתוך הקליניקה הסגורה, שם אמור המטופל בלבד לעמוד לנגד עיניהם.
בכתבה שלפניכם מתאר פסיכיאטר בכיר, מהשורה הראשונה בישראל, המתפרנס באופן פרטי מטיפול בחרדים, מה מתרחש בחדר הטיפולים שלו. הוא מגן על השיטה שבה ניתנות לבחורי ישיבה תרופות כדי למנוע מהם אוננות מוגברת או קיום מגע עם בני מינם, ויש בה מעורבות קבועה של רבנים בקליניקות הפסיכיאטריות הפרטיות הנוצצות במדינה, גם זו שלו.
אותו פסיכיאטר מואשם כאן על ידי עמיתו, גם הוא בכיר במקצוע, בהיותו “משת”פ” המסייע לרבנים לשלוט בצאן מרעיתם. מהעבר השני, “הארץ השבוע” גבה גם עדויות מכחצי תריסר מטופלים ובני משפחותיהם. שמות כולם שמורים במערכת. כמחצית מהמתראיינים הם חרדים מן השורה, המחצית האחרת נטשה את הדת: כולם גוללו סיפורים שונים זה מזה, אבל בכולם חוזרים שוב ושוב שמות אותם פסיכיאטרים בכירים, רבנים ועסקנים. אחד המרואיינים ביקש “לעצור את הפשע הנורא”, אחר התריע כי “מתרסקות נשמות” ונאחר דיבר על “שלטון של בורות ורשע”. אחד האברכים אמר ל”הארץ” כי כבחור ישיבה צעיר קיבל מרשם מרופא, שנועד לדבריו, “למנוע מבן אדם להוציא זרע לבטלה, זו המטרה היחידה”.
סערת “האח הגדול”, שבה התגלה הפסיכיאטר אילן רבינוביץ' שרשם לכאורה כדורים למטופליו כדי לשרת את ההפקה ולאו דווקא אותם, שיכנעה חלק מהמטופלים לדבר ולהציג מרשמים ומסמכים המעידים על שיטה בממדים גדולים הרבה יותר. התופעה מעלה בעיות אתיות, אולי גם חוקיות, וחושפת יחסי גומלין בעייתיים בין התרבות החרדית לבין עולם הפסיכיאטריה, המודרך לכאורה בעקרונות טיפוליים בלבד.
חזרה לתלם
פרופ' עומר בונה. "למנוע קונפליקט בין המטופל למערכת". צילום: אמיל סלמן
בדצמבר האחרון קיים איגוד הפסיכיאטריה יום עיון בירושלים, בנושא “המגזר החרדי כצרכן שירותי בריאות הנפש”. סגן שר הבריאות, איש חסידות גור, יעקב ליצמן הוזמן לנאום, ועמו שורה של פסיכיאטרים המרבים לטפל בפציינטים חרדים, ועסקני רפואה בכירים ומוכרים במגזר. אחד ממארגני הכנס היה מנהל המחלקה הפסיכיאטרית של בית החולים הדסה עין כרם, פרופ’ עומר בונה, שהרצה על “פסיכיאטריה תלוית תרבות במגזר החרדי”. בונה, רופא ותיק ומוערך, שיבח את הפתיחות הגוברת בחברה החרדית למשלח ידם של הנוכחים באולם. אך בהמשך אמר כמה משפטים שגרמו למקצתם לנוע באי נוחות. במצבים מסוימים, שיתף בונה, הוא סבור כי יש לשקול מתן כדורים נגד דיכאון לבחורי ישיבות, אף שהם אינם סובלים מדיכאון כלל, וזאת במטרה לנצל את תופעת הלוואי של התרופה: דיכוי הדחף המיני. הוא נתן למאזיניו להבין כי הוא עצמו רושם תרופות כאלה למי שסובל מ”בעיה” בתחום המיני, כמו נטיות הומוסקסואליות. הוא אמר, כפי שיסביר גם ל”הארץ השבוע”, שבחור ישיבה שמתנסה ביחסים חד־מיניים או באוננות מוגברת - דינו אחד: קונפליקט מתמיד והרסני בינו למערכת, ובינו לבין עצמו, עד שקיעה בדיכאון בהמשך הדרך. מהדברים השתמע כי פרופ’ בונה אולי מבקש למנוע מהמטופל קונפליקט נפשי, אבל למעשה מחזיר אותו לתלם, דבר העולה בקנה אחד עם האינטרס של הרבנים, שפעמים רבות הם שיוזמים את הפנייה אליו. כדי להגן על עמדתו החריגה, הסביר בונה כי ניסיונו הממושך עם מטופלים חרדים שינה את הגישה שאחז בה שנים רבות. לדברי בונה, “יש התנהגויות שמעמידות חרדים בקונפליקט עם מערכת הערכים שלהם, ומביאות אותם לבעייתיות נפשית, עד כדי דיכאון. העמדה שלי לגבי טיפול תרופתי במקרים אלו השתנתה. למשל, כשהייתי צעיר, אידיאליסט ולא כל כך מנוסה, בכל פעם שהיו באים עם עניין של הומוסקסואליות, או אוננות, או בטרמינולוגיה החביבה על חרדים: ‘כפייתיות במין’, הייתי אומר, ‘הומוסקסואליות זו לא בעיה נפשית, אוננות אין מה לדבר שזו לא בעיה נפשית, זו לא בעיה רפואית. אני לא מטפל באנשים שאין להם בעיה רפואית’. “עם השנים ראיתי שהאנשים שעושים את הדברים ה’נוראיים’ האלה סובלים נורא בגלל המצב הניגודי שבו הם נמצאים. אותם יצרים ודחפים, או אותן התנהגויות, מעמידים אותם בקונפליקטים בלתי אפשריים מול החברה שלהם, ואז הם נכנסים למצבים דיכאוניים. במקרה כזה אני כן אהיה מוכן לתת תרופות כדי למנוע התפתחות מצבים אלו”. בונה מודה שהגישה הזאת חריגה, אבל הוא לא היחיד שאימץ אותה. פסיכיאטרים שעמם שוחחנו אמרו שהם “מזועזעים” מהגישה, שלדבריהם מנוגדת לכללים אתיים מקצועיים. חסידים ששוחחנו עמם אמרו שהם חוששים שהטיפול שהם או חבריהם עברו פגע בהם לצמיתות - דבר שהפסיכיאטרים הרושמים את התרופות מכחישים. מכל מקום, אברך מחסידות גור טוען כי הטיפול התרופתי משיג את המטרה ההפוכה, שתלמידים שנתפסו לאחר התנסות חד־מינית מינורית, או נתפסו מאוננים, מוכתמים לעד כהומוסקסואלים בעיני קהילתם, למרות גילם הצעיר לעתים. פרופסור בונה, מצדו, בטוח כי “אין היום פתרון טוב למצב כזה בחברה שלהם”, כלומר להכלה של נטייה הומוסקסואלית. מדבריו משתמע שפעמים רבות תרופה היא המוצא היחיד.
מודעות עולה פסיכיאטרים שמטפלים בבחורי הישיבה נשכרים כמעט תמיד באופן פרטי. במקרים מסוימים, מי שמשלם על הטיפול הוא רב, משגיח או עסקן רפואי. פסיכיאטרים שהתראיינו לכתבה טוענים כי הקשרים בין הממסד החרדי ובין רופאים פסיכיאטרים מעוררים לכל הפחות שאלות על האופן שבו נשמרים כללי האתיקה, כפי שנוסחו בידי ההסתדרות הרפואית, למשל: הרופא “ישמור על פרטיות המטופל ועל הסודיות הרפואית שלו” ו”לא יקח חלק בכל פעולה הפוגעת בשלמותו הגופנית או הנפשית, או בכבודו של כל אדם”. “לעתים פסיכיאטרים עלולים להפוך להיות שלוחים של הממסד החרדי”, אמר פסיכיאטר אחד, ואחר סיפר על “לחצים” המופעלים על ידי רבנים ועסקנים חרדים, ועל “נאמנות כפולה” שעלולה להתפתח, בקרב רופאים שרואים בכך אפשרות להגדיל את מאגר הפציינטים. מאחורי השאלות האלה מסתתר סוד ידוע בקהילות חרדיות מסוימות, והוא השימוש הנרחב שלהן בפסיכיאטריה מגויסת. בחלק מהמקרים מדובר בתופעה שהפסיכיאטרים מברכים עליה: עלייה במודעות ונכונות לטפל במצוקות נפשיות למרות הסטיגמות (הקיימות עדיין גם בחברה הכללית), והפגיעה האפשרית בשידוכים. המודעות גוברת גם הודות לעיתונות החרדית, שמספקת לקוראים טורי עצות בענייני נפשות. כך למשל ב”מפנקסו של בן ישיבה”, טור קבוע של הרב יעקב ב. פרידמן בשבועון “בקהילה”, המייעץ לבחורים ואברכים במצוקה נפשית, “עצות מהחיים”, פינה ברדיו “קול ברמה”, ובטור שהחל להופיע לפני כמה שנים במוסף הנשים של “המודיע”, מטעם כותבת בשם “הניה” שלא אחת עודדה גם שימוש בתרופות. אבל בראש ובראשונה גוברת המודעות בחדרי חדרים, במסגרת ייעוץ אישי ודיסקרטי שנותנים רבנים, עסקנים ו”משגיחים” בישיבות, ואפילו אדמו”רים בעלי שם כמו הרבי מגור והרבי מאמשנוב, שנחשבים “מבינים” בעולם הנפש וממליצים לחלק מהפונים אליהם על פסיכיאטרים הנהנים מאמונם. חלק מהפונים צריכים לשלם מכיסם על הייעוץ הפסיכיאטרי בעוד אחרים מקבלים מימון מגורמים שמאחורי הקלעים, לעתים ממקורות נסתרים גם למטופל עצמו.
בדיוור ישיר לפני שנים הוקמה בחסידות גור “קרן הצלת דורות”, כדי לסייע לחסידים בטיפולי פוריות. עם השנים, הקרן שייסד הרב יוסף (יוסל) קופרברג, איש סודו הקרוב של האדמו”ר מגור, שהתמנה בינתיים גם לתפקיד יו”ר מרכז אגודת ישראל, החלה לסייע לחסידים רבים יותר ויותר להתמודד גם עם מצוקות נפשיות או הפרעות אחרות. מדי פעם מפרסמת הקרן פנייה לחסידים - באמצעות דיוור ישיר לחסידי גור, או בעיתון “המודיע” בעל האוריינטציה הגוראית - לתרום לקרן. באחד המכתבים שהגיעו לתיבות החסידים בשנים האחרונות נכתב כי הקרן עוסקת “בהעלאת מזור וארוכה לבעיות ומועקות ברפואת הנפש”, וככזו שאין בית בחסידות גור שלא נזקק לשירותיה. במכתב, שהגיע אז לידי “הארץ השבוע”, נכתב כי “כיום ניתן לפתור בעיות סבוכות ביותר על ידי טיפול נאות. עסקני הקרן מקיימים קשר הדוק עם רופאים בכירים ופרופסורים ידועי שם בתחום זה, כאשר על פי אבחנתם המדויקת ניתנים בשעת הצורך תרופות מתאימות שלא מותירות אחריהן כל תופעות לוואי כך שניתן לחזור לחיי שגרה בריאים ומאושרים. וכידוע, עלות התרופות והטיפולים בתחום כאוב זה מסתכמים בהון רב, אותו משלמת קופת הקרן לאלו אשר אין ידם משגת”. עוד נכתב, כי הקרן עוסקת “במתן פתרונות ייעוץ ומימון לאברכים יקרים מאנשי שלומנו הזקוקים לישועה, אשר כמה שנים לאחר שהקימו את ביתם לתפארת על אדני התורה והחסידות, מתהלכים הם כמי שתוחלתם נכזבה, בעיניים כבויות נטולי כל תקווה”. "עם הגידול המבורך בציבור אנשי שלומנו בלי עין הרע, מתמודדת הקרן גם עם ריבוי מקרי הסיוע אשר בשנים האחרונות הוכפלו ואף הושלשו, כך שלכל יחיד מאתנו יש אח או ידיד קרוב שוודאי נתמך על ידינו בדרך זו או אחרת". גור, החסידות הגדולה בישראל, המונה עשרות אלפי נפשות המפוזרות בקהילות גדלות והולכות מחצור הגלילית ועד ערד, חריגה באופיה השמרני גם בנוף החרדי, בעיקר בנוגע למיניות. האדמו”ר הנוכחי, רבי יעקב אריה אלתר, קיבל את השמרנות כמורשת, אבל הוא עצמו ידוע בחשיבות שהוא מייחס לענייני בריאות, ובכלל זה בריאות הנפש. במקביל, בשנים האחרונות התפתחו בחסידות מנגנונים העוסקים בכך, וחסידים מספרים שהטיפול התרופתי נפוץ זה כמה שנים גם בישיבות הקטנות, לגיל התיכון. “הטיפש גרוע יותר מהרשע”, אומר יעקב (שם בדוי) על עסקני החסידות שהקימו את “קרן הצלת דורות” והפכו אותה לאחד הארגונים הפנימיים החזקים בתוך גור. הוא אומר כי פעמים רבות, שלוחי האדמו”ר באמת מתכוונים לסייע לאנשים במצוקה, “אבל בגלל הטפשות שלהם הם רומסים נשמות על גבי נשמות, ואני שואל את עצמי עד כמה הם מודעים לזה”. חיים (שם בדוי), ש–23 שנותיו בחסידות גור היו עשירות בפסיכו־פרמקולוגיה, שהתגרש מאשתו לפני שלוש שנים ועזב את הדת, אמר: “לפעמים הם (המשגיחים או המורים) רוצים לעזור, אבל הם לא יודעים כלום על פסיכולוגיה. מישהו הכניס לשם את הרעיון של תרופות וזה תפס כמו איזה פטנט. הם אוהבים פטנטים”. לדבריו, “זו האהבה החרדית לקיצורי דרך. זו גם הגישה החרדית שאומרת ‘אם הילד לא רוצה להיות דתי, בטוח משהו דפוק לו במערכת’. הם לא חושבים שאולי הילד לא מתאים להתנדנד כל היום מעל גמרא. אפילו במקרה שלי, שכבר יצאתי בשאלה, אבא שלי ממשיך ללכת כל הזמן לאדמו”ר, שאומר לו ‘תשכנע אותו שייקח כדורים’. הוא חושב שהאתאיזם שלי יירפא עם איזה כדור”. הביקורת אינה נחלת המטופלים בלבד, היא נשמעת גם מפי פסיכיאטרים היודעים היטב מה קורה במחלקות בבתי החולים ובקליניקות הפרטיות. ראש מחלקה בבית חולים פסיכיאטרי, שמטפל בחרדים רבים באזור ירושלים, סיפר על “בחורים בישיבה קטנה (גיל התיכון), נורמטיביים וללא בעיות משמעת, שמתקשים בלימודי גמרא. יש פסיכיאטרים שבלי בעיה רושמים להם ריטלין, הרבה פעמים לפי דרישת הרבנים. אני מזועזע מזה. אנחנו מגיעים למצב שהפסיכיאטר הופך להיות בן ברית ומשת”פ של הרבנים, במקום של המטופלים. אף אחד לא מעלה על דעתו אפשרות שהילד לא מתאים ללמוד כל היום גמרא. יש גם בחורים שנשלחים לטיפול תרופתי כי תפסו אותם עושים משהו במקלחת. הרבה פעמים זה חסר הצדקה”. יודגש כי דבריו אלו מתייחסים לרופאים שונים ולא לאלו המוזכרים בכתבה. פסיכיאטר ידוע אחר אמר כי בעבר קיבל פניות רבות מעסקנים חרדים, אך אלה פחתו ככל שגילה עמידות למה שהגדיר “לחצים” של רבנים לרשום תרופות מסוימות לבחורים ואברכים שהופנו אליו. “הם מצאו אולי פסיכיאטרים אחרים, שכנראה רושמים להם בלי לשאול יותר מדי שאלות”, אמר, והוסיף שהוא רואה זאת בחומרה. “הנושא של פסיכיאטריה מגויסת קיים גם בצבא. שם המערכת מצפה מהרופא, הרבה פעמים, להכריז על הפציינט כבריא. כאן זה לפעמים הפוך, יש אבחון יתר. אם אתה אומר שהשאיפה של האדם בחיים היא לקיים אורח חיים מסוים, לפי ערכים מוגדרים, אז אתה תעשה מה שאתה יכול, גם בעזרת תרופות, כדי לקדם את חבר הקהילה למימוש אותם ערכים. יש בעיה מצד פסיכיאטרים שמחויבים משפטית ואתית לעזור לפרט, והופכים לפעמים לשלוחים של הממסד החרדי עם ערכים אחרים. זה הרבה יותר רחב מאשר קומץ משתתפים באח הגדול”. פסיכיאטר בכיר המטפל בחרדים אמר בשיחה פרטית ל”הארץ השבוע” כי ייתכן שחרדי המאמץ אורח חיים חילוני באופן פתאומי, סובל ממצב מאני. “במצב כזה אנשים מחליטים החלטות לא שקולות, הולכים אחרי יצריהם ואחר דימוי לא מציאותי של העולם החילוני, כאילו שאם הם יהיו חילונים הם יתחילו לקיים יחסים עם כל מה שזז. אם יש למישהו מאניה אני אתן לו ליתיום. אם יש לו מאניה, הליתיום ברוב המקרים יעזור ובדיעבד הוא יבוא ויגיד ‘הייתי במצב שאיבדתי את שיקול דעתי’’. אם אין לו, ובאמת הוא עשה חיפוש פנימי, והחליט באמת (להיות חילוני), הכדור לא ישנה את זה. הכדור לא משנה השקפה”.
למי נאמנים? אז איך זה עובד? במרכז פרשת האח הגדול עומדת הטענה שהפסיכיאטר, ד”ר אילן רבינוביץ, שמר לכאורה אמונים להפקה ולא למטופל. טענה המוכחשת מכל וכל על ידי ד”ר רבינוביץ. במקרה החרדי, הקליניקות הנוצצות ביותר בישראל מגויסות פעמים רבות למערכת החרדית, ביודעין או בלא יודעין - החל באדמו”רים הנחשבים למבינים בתחום הפסיכיאטרי, דרך מטפלים קהילתיים, שאליהם מופנים אנשים עם בעיות ומצוקות נפשיות, וכלה במיני מתווכים נטולי תפקיד רשמי. פרופ' בונה מסביר כי “יש הרבה עסקנים ואנשים שמטפלים ועוזרים בחברה החרדית, וזה לחיוב כמובן, ברמה כזאת שמערכת התמיכה שסביבה חרדית מעמידה היא במרבית המקרים לאין ערוך טובה ממערכת התמיכה שמעמידה סביבה לא חרדית. עד כדי כך שאני חושב שבהרבה מקרים אצל חרדים אפשר למנוע אשפוזים”. בונה מאשר שהמתווכים הם שיוזמים פעמים רבות את הפנייה לפסיכיאטר, ולא המטופל, וכאשר נקבע התור הם מלווים את הטיפול. “נדיר ביותר שאנשי חינוך (במגזרים אחרים) יהיו כל כך מעורבים. מבחינתי זה בגדול לחיוב, מדובר באנשים שהם סומכים עליהם לגמרי. אני לא בא באיזושהי פוזה חשדנית כלפי זה. ברוב המקרים אני חושב שהמטפלים, הרבנים, המורים, המשגיחים, רוצים באמת להיטיב עם המטופל, ובאמת מאמינים שיהיה לו יותר טוב אם יחזור להיות קונפורמי עם המערכת. יש מקרים שלא, לא לכולם אני נותן תרופות. זה לא משהו אוטומטי”. חיה (שם בדוי), חסידת גור לשעבר, עזבה את משפחתה ואת הדת בדרך חתחתים שכללה ערוץ פסיכיאטרי שנפתח כשתבעה לראשונה גט מבעלה, לפני שנים אחדות. “יש עסקנים ומדריכים שחייבים להיות בשליטה מלאה, ואם מישהו לא הולך בתלם, גם מוציאים אותו עם סטיגמה, וגם נותנים לו כדורים שיכולים להזיק לו. יש גם מדריכי חתנים, שמלווים את הגברים תקופה ארוכה אחרי הנישואים, ומחזיקים אצלם תרופות. המקרים הקשים יותר הולכים לפסיכיאטרים. ביום שפתחתי תיק גירושים בבית משפט לענייני משפחה, איימו עלי ‘אם עד מחר ב–12 את לא סוגרת את התיק, ייקחו לך את הילדים. תהיה פה פרשת יוסל’ה שוחמכר 2'. “אבא שלי נסע אחרי לבית המשפט, לוודא שאני סוגרת את התיק”, המשיכה. “הוא אמר לי שיש לו משהו חשוב להגיד לי, ובדרך הסביר לי שיש משהו שהוא מסתיר ממני כבר חודשים, והוא שיש לי מאניה־דפרסיה. אבא היה דמות רצינית בחיים שלי, אם הוא אומר כזה משפט חשבתי שבטוח הוא צודק. בשיא הלחץ והטירוף נסעתי לרופא, פסיכיאטר ידוע במרכז הארץ (חיה ביקשה שלא לנקוב בשמו). רצתי אליו באמונה שיציל לי את החיים. זה חוסר אונים שאני לא מאחלת אותו לאף אחד. כשהגעתי, ראיתי בחור חסידי שטיפל כנראה בתשלום עבורי, כי הרופא אמר לי ש’זה בסדר’. אז זה התחיל להריח לי מסריח. ייתכן שגם הפסיכיאטרים הם סוג של קורבנות, המתווכים משקרים להם ככל העולה על רוחם. אני לא מאשימה את הפסיכיאטר, אלא את העסקנים. הם אלה ששולטים בכל הצדדים. הסיבה היחידה שרשמו לי כדורים היתה בגלל שעסקנים, בשיתוף עם משפחתי, רצו למנוע ממני לבקש גט. לא היה שום רקע נפשי אמיתי לסיפור הזה”. לדברי חיה, “פגשתי את הפסיכיאטר פעם אחת. הוא כתב ‘צריכה מעקב’. בסופו של דבר, אחרי שהתגרשתי, הגעתי לפסיכיאטרית מדהימה שהצילה לי את החיים. לקח לה חצי שנה לשכנע אותי שאין לי מאניה־דפרסיה. זה היה עניין קריטי בשבילי. חשבתי: אם אני חולת נפש, אני לא אקח אחריות על הילדים. היא הכניסה אותי לטיפול. הייתי צריכה להילחם על השפיות שלי ולמצוא לבד פסיכיאטרים שיעזרו לי. היה כפסע ביני ובין האמונה שאני לא שפויה. אני אדם חזק, אבל אני תוהה מה קורה עם נשים יותר פגיעות שמכירות את העולם פחות?”
לא רוחני חיים, שגדל בקהילת גור בצפון, אומר: “אני יודע שיש בחורים שמופצצים בכדורים. אחי הקטן, מגיל 13 או אפילו לפני זה, נתנו לו ריטלין. אבא שלי לא רצה להגיד לו מה זה, שלא ייפגע בשידוכים. הוא גם זכר שאני לא רציתי לקחת כדורים, אז הוא החליט להערים עליו ואמר לו שזה ויטמינים. אבא שלי חסר כל השכלה, אבל בשיתוף עם המורה בחדר הוא איבחן אותו ונתן לו כדורים. מי שמספק את התרופות הוא רופא משפחה, שאם אבא שלי רק יבקש, הוא גם ייתן לאחי הקטן פרוזאק או גלולות נגד הריון”. היום חיים בן 26. הוא חילוני ועצמאי בעולם. עם משפחתו יש לו קשר רופף. הוא מספר כי בניגוד לאחרים, מעולם לא כפו עליו לקחת תרופות, אבל הוא היה בטיפול תרופתי במשך תשע שנים, מגיל 14 ועד 23. היום הוא מאמין שמעולם לא נזקק לתרופות הללו, למעט ריטלין אולי, להפרעות קשב וריכוז. את התרופות והטיפולים הוא קיבל ביוזמה או בתיווך של רבנים ומשגיחים ושל מדריך החתנים שלו באשדוד, שליווה אותו בשנתיים בהן היה נשוי. חיים הציג ל”הארץ” מסמכים ומרשמים המעידים שטופל במשך השנים אצל הפסיכיאטרים ד”ר אילן רבינוביץ, שמעורב כעת בפרשת “האח הגדול”, פרופ’ עומר בונה ופרופ’ אבי ויצמן, בכיר בבית החולים גהה. “יש לי הפרעות למידה והיפר־אקטיביות מגיל אפס, ובגיל 14 בערך המדריך בישיבה אמר לי ‘בוא נעשה טיפולים לא רוחניים, בוא נתחיל ללכת לאנשי מקצוע’. אז זה התחיל. המשגיח בישיבה שלמדתי בה נכנס לשיטה של הכדורים ונדלק על זה. בתוך שנה צצו שמועות בישיבה שאחד מכל שלושה בחורים לוקח פרוזאק או ריטלין. חלק מהתלמידים היו מבקשים חוות דעת מרופא, כמוני. הוא היה שולח אותנו לפסיכיאטר שנותן חוות דעת. הפסיכיאטר היה עושה אבחון בתשלום מלא והבחור והוריו היו משלמים על הפגישה. “אני יודע שהיו חניכים שרמזו להם שיסולקו מהישיבה אם לא ייקחו. צריך להבין שזה אמצעי קיצוני מאוד, שאף פעם כמעט לא מפעילים. אתה לא נזרק מהישיבה אלא אם קיימת יחסי מין בגיל 13. אולי אחד בשנה נזרק. כאן הם הלכו בכל הכוח. הופעל לחץ גם על ההורים: הרב היה מתקשר, ההורים לא התנגדו, שוכנעו. אני ועוד כמה תלמידים היינו זורקים את הכדורים לשירותים. לי הרופא רשם ריטלין, חלק קיבלו פרוזאק. המשגיח היה נותן בעצמו את הפרוזאק”.
למה פרוזאק? הם סבלו מדיכאון? “איך דיכאון בא לידי ביטוי במסגרת ישיבה חרדית? זה שונה שם. דיכאון זה כל מה שהפריע לתפקוד. הבחור לא קם לתפילות, נגיד, אז המשגיח שואל אותו למה לא קם, ‘אולי צריך לזרוק אותך מהישיבה כי אתה לא מספיק דתי?’ אז הבחור מסביר שהוא דתי, אבל לא מסוגל לקום. אז המשגיח מבין שזה משהו נפשי, והוא מכיר רק דיכאון והפרעות קשב וריכוז”. זוהי כמובן רק השערה, אבל האם ייתכן שהפרוזאק, אם אכן ניתן, ניתן לבחורים שהיו להם “בעיות” בתחום המיני, ברצף שבין גילויים הומוסקסואליים לאוננות? חיים עונה בזהירות: “שמועה כזאת מסתובבת בישיבות כל הזמן, שנותנים לבחורים תרופות שהן כמו סירוס כימי. אני לא נתקלתי בזה אף פעם”. חיים נזהר משמועות, אבל דבריו המפורשים של פרופ’ בונה בכינוס של איגוד הפסיכיאטריה מבססים אותן לכאורה: לבחורי ישיבות חרדיות נרשמות תרופות נוגדות דיכאון מקבוצת SSRI, בהן פרוזאק, ציפרלקס, לוסטראל (זולופט) וסרוקסט (פקסיל), כדי לנצל את תופעת הלוואי שלהן, הפחתת הדחף המיני ועיכוב שפיכה. בונה מסביר כי השימוש בתרופה נגד דיכאון נועד בסופו של דבר למנוע מצב של קונפליקט הרסני שיכניס את הבחור לדיכאון. מה מטרת הטיפול התרופתי? אתה דואג שהוא לא ייכנס לקונפליקט הרסני? בונה: “למנוע דיכאון”. האם לא כדאי לייעץ לבחור לעזוב את המקום שגורם לו סבל? אולי לעבור לקהילה אחרת? “אני לא בא ואומר ‘מערכת חרדית היא מערכת בעייתית כי היא מעמידה אנשים בקונפליקטים שיכניסו אותם לדיכאון’. לכאורה יכולת להגיד ‘תראה מה המערכת הזאת עושה’. אני לא עושה את זה. אני בא ונותן את המידע לאנשים ואם הם בוחרים ללכת בדרך הזאת, אני ארשום להם תרופה”. מניסיונך, האם זה באמת סייע לאנשים “לחסוך לעצמם” את הקונפליקט? “הרבה יותר מחסך להם קונפליקט. הדבר הזה איפשר להם לשמור על מקומם, תדמיתם, כבודם בתוך המערכת שלהם, להמשיך לשמור על מערכת יחסים משפחתית תקינה, חברית תקינה ולמצוא שידוך ולהקים משפחה”.
דיכוי היצר חיים מספר כי לאחר נישואיו הוא ביקש ממדריך החתנים שלו שיסדר לו פגישה עם פסיכיאטר. “בגיל 21 נכנסתי לאיזשהו קונפליקט, ורציתי לדכא אצלי את היצר המיני. אחרי שנה של נישואים, כשגרנו באשדוד, נכנסתי לקונפליקט מתוסבך”. לדבריו, הוא פנה לאותו עסקן גור, יוסל קופרברג, שהפנה אותו לפרופ’ אבי ויצמן. “ויצמן עשה אבחון מקצועי. נתן לי קצת כדורים להרגעה, לא לדיכוי מיני. הוא היה מאוד מבוקר. הייתי אצלו בשלוש פגישות. למדתי שגור שולחים לויצמן. בחדר המתנה שלו יש מלא חסידי גור”. בשנתיים שהיה נשוי הוא טופל בתרופות לדיכאון וחרדה, ואשתו טופלה בתרופות להפרעות כפייתיות (OCD). “אשתי לא ידעה שאני לוקח כדורים, אני ידעתי שהיא לוקחת. ככה זה בגור. אתה לא מספר”, אמר חיים. בהמשך פגש חיים גם בד”ר אילן רבינוביץ. “מישהו שהכרתי לקח אותי. פה לא שילמתי. אני לא יודע מי שילם. מי שלקח אותי אליו היה במקרה בן דוד שלי, אבל הוא לא בא כבן דוד אלא כמי שמנסה לבנות את עצמו כמתווך בתחום הפסיכיאטריה. ישבתי אצלו עם המתווך, ורבינוביץ נתן את המרשם ואת הטפסים למתווך, לא לי. אני יושב אתו בחדר, והוא מבקש מרבינוביץ את הטפסים אליו, ומקבל. “הרגשתי שלרבינוביץ אין רגישות להבין שאני חרדי, אני לא יכול להגיד לבן אדם שמלווה אותי ‘לך’. זה לא מקובל. חרדים לא עושים דבר כזה, אתה צריך לגלות רגישות. מבחינת רבינוביץ, הוא יכול לחשוב שיש לי אמון בבן הדוד. מבחינתי אין לי אמון בו. לא הייתי רוצה שהוא יהיה מעורב בזה, אבל הוא קבע לי את התור, ושילם. הייתי תלוי בו”. “רבינוביץ עשה אבחון מקצועי ורשם דברים”, משחזר חיים. “הוא כתב פחות או יותר מה שכתב ויצמן: חרדות, דיכאון, ורשם כדורים. אז אני לוקח ומעמיס, כי אני רוצה לפתור את הבעיות שלי עם עצמי”. ד”ר רבינוביץ לא התייחס ישירות לטענתו של חיים בנוגע למתווך אולם מסר כי ככלל הוא “תמיד יקפיד לשבת עם המטופל בארבע עיניים כשעה”. התחנה האחרונה של חיים היתה אצל פרופ’ בונה, אליו הגיע עם עסקן חסידי בכיר שאינו שייך לחסידות גור. לדברי חיים, גרושתו טופלה תקופה ארוכה אצל אותו עסקן, שסיפק לה תרופות בקביעות, והוא היה זה שיזם את הפגישה עם בונה. חיים מספר כי “העסקן הציע לי, דרך אשתי, ללכת לעומר בונה. ואמר שיבוא אתי לירושלים. יש לי אליו יחס של כבוד, כי מאז שהוא החל לטפל באשתי, ראיתי בו את מי שמושיע אותי מכל צרותיי. נפגשתי עם העסקן ולקחנו יחד מונית לרחביה בירושלים. לא רציתי שהוא יהיה אתי בפגישה, אבל הוא בא והתיישב בחדר. אחרי כמה דקות שהפסיכיאטר מדבר עם העסקן, הוא אומר לי ‘קום וצא החוצה, אני רוצה להחליף אתו (עם העסקן) כמה מלים’. “כשחזרתי בונה שאל אותי שאלות: איך אני מגדיר את עצמי כדתי, האם אני רואה את עצמי כחריג מבחינה דתית, וכמובן שהעסקן שומע. אני לא זוכר מה עניתי, אבל רציתי טיפול, אז אמרתי את התחושות שלי פחות או יותר. הוא עשה פרשנות, ואמר לו משהו. אחרי שבועיים, בזמן שהייתי בבית הכנסת, ההורים של אשתי באו אלינו הביתה ולקחו אותה. התקשרו אלי ואמרו ‘ארזנו, לקחנו את הילדה. אנחנו רוצים גט’. בבום אחד. חיים אומר כי הוא חש שהפגישות אצל בונה, בנוכחות העסקן, תרמו בסופו של דבר לגירושיו. בונה מבהיר כי הוא מקפיד לבקש את רשות המטופל לנוכחות כל אדם נוסף בחדר ומכבד את החלטתו. חיים אומר כי “מה שחמור פה בעיני, זו ההרגשה שהם שולטים עליך. כמה ילדים תביא ומתי תשכב עם אשתך. הם מביאים אותך לפסיכיאטר ויושבים עם חוות הדעת. הם מעורבבים עמוק באישיות שלך, הם שותפים להגדרה שלך מול איש המקצוע. הם מעורבים בתהליך שמתקיים בינך ובין הפסיכולוג, בינך ובין הפסיכיאטר. זו חדירה לטריטוריה של הנפש. על זה שהם אומרים איך תתנהג בבית כנסת או אפילו בבית - על זה סלחנו להם. פה הם נכנסים לטריטוריה שבינך ובין עצמך”. לאן זה הוביל אותך? “אני התלוננתי על יצר מיני מוגבר. בגור יש איסור חמור ליהנות ממין, ונכנסתי למצפון יתר בגלל הרצון שלי במין. אתה מקיים יחסי מין עם אשתך רק פעמיים מוגבלות בחודש. היו לי רגשות אשם בגלל שרציתי יותר. רציתי לדכא את זה. בסופו של דבר השתמשו בזה נגדי. אני בא ממקום שרוצה להשתפר, ממקום טוב, פונה למערכת והיא פוגעת במשפחה שלי. אחרי הסיפור הזה הפסקתי לקחת כדורים, התגרשתי, עברתי דירה, יצאתי בשאלה. עכשיו הכל בסדר, אני לא לוקח שום דבר, מסתדרים”. בניגוד אליו, יעקב בחר להישאר בגור, על כל המשתמע מכך. הוא לא מוכן לספר מה היה המקרה שבגללו נשלח לאילן רבינוביץ. “אני אדם מאוד נורמלי, מאוד”, הוא אומר. “בגלל סיפור מאוד מסוים, נשלחתי לפני שנתיים וחצי לאילן רבינוביץ. “שלח אותי מדריך רוחני, אדם מוכר בחסידות. ישבתי אצל רבינוביץ והוא התחיל להקסים אותי, ובסוף רשם לי כדורים. אמר לי ‘זה יעשה לך את החיים יותר טובים’. לא נגעתי בכדורים. קודם כל הלכתי הביתה, ובתור חרדי שהוא קצת מרדן ויש לו גישה לאינטרנט, החלטתי לבדוק בגוגל ולקרוא כל מה שמצאתי על אילן רבינוביץ. ראיתי פורומים עם פציינטים שכתבו עליו טוב או רע. ראיתי שהכדורים שהוא נתן לי מיועדים לסכיזופרניה. הכרתי סיפורים כאלה, על אברכים שפסיכיאטרים רשמו להם כדורים כאלה. כשהרבנים והעסקנים הבינו שאני לא מתכוון לקחת את הכדורים הם הכריזו עלי אישיות לא רצויה. לא העיפו אותי, אבל המערכת ניתקה אתי כל מגע. “חילונים אוהבים למתוח ביקורת על חרדים בשני נושאים: על ההשתמטות מהצבא ועל יציאה לעבודה. אני חושב ששני הדברים האלה לא מצדיקים שנאה. הסיפור האמיתי של המגזר החרדי הוא רמיסת זכויות האדם והקניין. המחנק שהולך אצלנו הוא נורא. צריך להבין שחלק מהאנשים שמתעסקים אצלנו עם תרופות הם אנשים צדיקים באמת, לחלקם הנכבד יש כוונות טובות ורצון לעזור. כדי להבין מה קורה פה באמת צריך להבין איך הטוב מעורב ברע, בדברים האפלים ביותר”.
“לאלו שסובלים מגירוי, יש פתרונות” הרב יוסף קופרברג, שייסד את “קרן הצלת דורות” ועומד בראשה יחד עם הרב מאיר ביינברכר, הוא אחד הגורמים המרכזיים לשינוי שעובר הציבור החרדי ביחסו לפסיכיאטרייה. ברחוב החרדי קוראים לו “הרב כדורי”, כינוי שהוא עצמו גאה בו. קופרברג סירב למסור התייחסות כלשהי לכתבה זו, אבל גורם בקרן חלק עם העיתון באופן אנונימי את השקפת עולמם ביחס לטיפול פסיכו־פרמקולוגי. הגורם טען כי ליווי מטופלים למפגשים עם פסיכיאטריים הוא חיוני, גם בגלל הצורך לגשר על הפער התרבותי בשביל בחורי ישיבות, שלפעמים זה המפגש הראשון שלהם מחוץ לחממה החרדית. לדבריו, הדבר נועד לשרת אך ורק את המטופלים. “יכול להיות שבאים עם מטופל, הרי בן אדם מתבייש לבטא את עצמו”, אמר הגורם. “באים לעזור לו. מגיע לו (למלווה) פרס על זה. אתה לא רוצה מישהו שיעזור לך להתבטא במקום שלא נעים לך?” בנוסף לזה, אמר, “אנחנו תמיד מציעים שבן אדם לא יילך לבד וגם לא עם ההורה. כי בן אדם, בדרך כלל, או שהוא מגזים או שהוא מוריד. אדם בדרך כלל לא אומר תמונה אמיתית. לא שהוא משקר. הוא עיוור. אז טוב שיילך מישהו מהצד, שיגיד איך זה נראה, לפחות בפעם הראשונה. אין לו שום כלי, לרופא, זה לא כמו במקומות אחרים שאפשר לבדוק אותם. זה הערכה לפי סיפור. צריך לשמוע את האמת”. אחד התפקידים העיקריים של הקרן, הסביר, היא הגברת המודעות כלפי שירותי בריאות הנפש והסרת הסטיגמות. “יש רתיעה מובנית מפסיכיאטריה”, אמר, “בכל בית יש אקמול, אבל בשום בית אין אסיבל (ואליום). למה? הסטיגמה היא שאסיבל הוא הסגן של מלאך המוות. בשטח, אדם מתעצבן וסובל ממתח הרבה יותר משיש לו כאב ראש או כאב שיניים. הנזק שנגרם מאי לקיחת אקמול הוא אפסי, לעומת הנזק שנגרם ממתח. האם משתמשים בכדורים שלא לצורך ההתוויה המקורית שלהם? “הטענות האלה מוכרות. רוצים להשמיץ אותנו, גם בגלל שזה שייך לחרדים, וגם בגלל הרתיעה מפסיכיאטריה”. האם נותנים לבחורים כדורים כדי להוריד את הדחף המיני? “במקצוע הרפואה יש תשובות לבעיות קלות, בינוניות וקשות. לאלו שסובלים מגירוי ולא מתנהגים כמו שהם רוצים להתנהג, יש פתרונות”. מספרים לבחור מה הוא לוקח? “בגלל שהסטיגמה היא כל כך קשה נגד אסיבל, לא כל שכן נגד כדורים יותר עמוקים, אז במקום להיעזר מקללים. לכן משמיצים”. האם הפנייה לפסיכיאטריה רבה יותר אצל גור? ואם כן, למה? “יחסית. יכול להיות שהמנהיגים בגור הם קצת יותר, עם ראייה יותר רחוקה, והם מנסים לעזור לאנשים, זה הכל. ההתנגדות תעבור, זה ייקח שנתיים, עשר שנים, 15 שנים, ובסוף נקווה שכל בן אדם, כמו שהוא מקבל טיפול לכאב ראש, הוא יילך לקבל טיפול אם הוא עצבני יותר מהנורמה, אם הוא חצי משוגע, או שהוא מרביץ, או שיש לו כפייתיות. אין בן אדם שאין לו כפייתיות, לא לכולם זה מזיק. אם זה מזיק לך, מי הרשה לך לסבול?” מי מממן את הטיפולים הפסיכיאטריים לחסידים שנזקקים להם? “בדרך כלל המשפחות, אלא מי? ‘קרן הצלת דורות’ עוזרת לאנשים שאין להם אפשרות לממן את הטיפול. אבל היא לא משלמת להם קבוע”.
תגובות פרופ’ עומר בונה מסר כי “מטופלים רבים, חרדים וחילונים כאחד, מגיעים אלי עם מלווים. לעתים המלווים הם בני משפחה ולעתים אחרים שלמטופלים יש אמון בהם. בתחילת כל פגישה אבקש את רשות המטופל לנוכחות כל אדם נוסף בחדר ותמיד אכבד את החלטתו. מעולם לא כפיתי על מטופל נוכחות אדם נוסף בזמן בדיקה. “יש חשיבות רבה להקשר התרבותי בקביעת נורמה ובאבחון הפרעות נפשיות. העסקן המוזכר בכתבה, כמו עסקנים ובני משפחה חרדים רבים, מסייעים לי רבות בבניית התרשמות וקביעת אבחנה. במקרה של חיים, על פי תיאורו, העסקן הוא זה שיזם את הפגישה והכיר היטב את המשפחה, ולכן בהחלט ייתכן כי ביקשתי, בידיעת חיים, לקבל ממנו מידע. חיים טוען כי הגיע אלי ביוזמת אותו עסקן, בו ראה ‘מושיע’. האם הוא נסע אתו במונית מאשדוד לירושלים כדי להיכנס לבד לפגישה? האם התכוון להטריח את העסקן בחינם? ואם באמת העדיף להיבדק לבד, מדוע לא אמר זאת? “מעולם לא העברתי מידע רפואי הנוגע למטופל לכל גורם זר ללא ידיעתו והסכמתו המפורשת (פרט למקרים המוגדרים בחוק). כך גם במקרה זה”. משה קלוגהפט, יועץ התקשורת של ד”ר רבינוביץ, מסר כי “ד”ר אילן רבינוביץ, כפסיכיאטר מוביל בישראל הדוגל בפרפקציוניזם טיפולי ומנהל את המרכז הפסיכיאטרי־פסיכולוגי הפרטי הגדול בישראל, מעניק איכות חיים ומציל אלפי נפשות מדי שנה. ד”ר רבינוביץ גאה על עבודתו רבת השנים עם הרב קופרברג ועם רבנים אחרים. מדובר באנשים משכמם ומעלה שעושים ימים ולילות למען הציבור. “ד”ר רבינוביץ הוביל מהפך בעשור האחרון, לא רק בציבור החילוני אלא אף בחרדי, כנגד סטיגמטיזציה, דעות קדומות ופחד מטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי שביכולתו לשנות את איכות חיי המטופל מקצה לקצה. אין טיפול שונה לחרדים ולחילונים. לשני הציבורים ייתן ד”ר רבינוביץ את הטיפול האיכותי ביותר, משל מטופליו היו ילדיו. “ד”ר רבינוביץ תמיד יקפיד לשבת עם המטופל בארבע עיניים כשעה ובנוסף יקח אנמנזה קוליטראלית מקרובי משפחתו. בשל העיסוק בדיני נפשות, אין לד”ר רבינוביץ כוונה לחשוף את מצבו הנפשי של מטופל כלשהו ואת אופן הטיפול המתאים לו על מנת לשמור על בריאותו. ד”ר רבינוביץ לא יסכים בשום אופן לשתף פעולה עם ניצול מצבם הנפשי של מטופלים לצורכי אזכור שמו בכתבות”. פרופ’ אבי ויצמן מסר כי בדרך כלל היוזמים של הפנייה אליו הם הורי המטופל, “הם המכוונים והם אלה שבאים”. עם זאת, הוא מאשר כי רבים מהפציינטים שלו באים בליווי של רב או “משגיח”. “אני מקפיד שהמלווים יישארו בחוץ, אלא אם התלמיד יגיד לי ‘אני רוצה שהמשגיח יישב בפנים’”. לדבריו, הוא אינו רושם כדורים לצורך הורדת הדחף המיני, “אלא אם יש משהו כפייתי. זה דבר נורמלי שאנשים מאוננים, בשום פנים לא ארשום תרופה כמרפא לדבר הזה”. התשלום עבור הטיפול מגיע לדבריו ממשפחת המטופל. “ב–99% מהמקרים ההורים מגיעים לטיפול יחד עם הילד. הכל דרך הורים. אם לא צריך אני לא אתן שום טיפול, אבל למען האנשים, למען איכות החיים שלהם, למען הקלה על סבל והתמודדות עם הרגשה של כישלון, חוסר איכות חיים, הפרעות בקשב ריכוז - אני אטפל”.
היום ביום ג' 3 לאפריל נערכה הפגנת מחאה מול משרדו של הפסיכיאטר אילן רבינוביץ'
אלפים הזדהו עם המסרים של ההפגנה: תרופות פסיכיאטריות הן סמים קשים.
אסור לאפשר לפסיכיאטר רבינוביץ' לחמוק מאחריות למעשים המיוחסים לו, בתואנה שרק מילא הוראות!
אסור לאפשר לד"ר רבינוביץ' לחמוק מאחריות על ניצול לרעה של תרופות פסיכיאטריות בתואנה שרק מילא הוראות, כפי שאסור לעצום עין בפני הפגיעה האנושה שהפסיכיאטריה פוגעת בכל מגזר חברתי בישראל.
·אלפי מאושפזים בכפייה בישראל חשופים למתן בלתי מבוקר של תרופות פסיכיאטריות כדבר שבשגרה.
פסיכיאטרים הופכים אלפי אסירים בבתי הכלא בישראל ל"מחוקים" באמצעות תרופות פסיכיאטריות עבור שלטונות הכלא, שמעוניינים בהתנהגות כנועה.
פסיכיאטרים המציאו את המונח "הפרעת קשב וריכוז", והופכים אלפי ילדים בישראל לצרכנים קבועים של ריטלין, שהוא נגזרת של קוקאין, בשירותה של מערכת חינוכית, שמעדיפה ילדים מרוסנים ומאולפים.
פסיכיאטרים, שעובדים במסגרות החינוך המיוחד, הפנימיות ומוסדות האימוץ ועבור מערכת הרווחה כופים סימום המוני ובלתי הפיך של עשרות אלפי ילדים בסמי הריטלין והריספרדל לכל חייהם.
פסיכיאטרים כותבים חוות דעת עבור פושעים, כדי שאלה יחמקו מעונש בתואנת חוסר שפיות, ועבור בני זוג מסוכסכים, שמעוניינים להרחיק את ילדיהם מבן הזוג השני בתואנה כי "אינו ראוי לגדלם".
פסיכיאטרים עובדים עבור חברות התרופות. הם משכנעים כל יולדת כיום ליטול נוגדי דיכאון, אם היא חשה תשושה או חלשה לאחר הלידה. הם הופכים אותה לצרכנית לכל החיים של תרופות אלה.
המפגינים בהפגנת המחאה קוראים לרשויות לחקור לעומק את התנהלותו המקצועית של הפסיכיאטר רבינוביץ', ולא רק את התנהלותו בתכנית "האח הגדול".
מדינת ישראל זקוקה לענישה מחמירה כלפי פסיכיאטרים שהתרשלו, כיון שהטיפולים הפסיכיאטריים מוחקים את האישיות, ורק מעטים מצליחים לשרוד כדי להעיד על הפשעים שעוללו להם.
דובר: יהודה קורן
3350928 052
קישורים:
תרופות פסיכיאטריות: נזקים ותופעות לוואי - מאמר מאת אילן סלומון מטפל, יועץ ורוקח - מרץ 2012 - כל התרופות הפסיכיאטריות הן בעצם סמים - כל חומר המשפיע על המוח הוא סם. כן, גם קפה, ניקוטין, אלכוהול, וגם אקמול הם למעשה סמים. אולם ברור שככל שהשפעתו של הסם חזקה יותר, כך גם הנזקים שהוא עלול לגרום יהיו חמורים יותר. תרופות פסיכיאטריות רבות הן בעלות מבנה המשתייך לאותן משפחות כימיות כמו סמי רחוב שאנו מכירים. זוהי טעות לחשוב, שסם, כיון שהוא נמכר כתרופה, אינו גורם נזק. הם פועלים באותו מנגנון בדיוק וגם דומים במבנה. קשה להאמין?..
הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות - שיטת האבחון - ד"ר בועז רפפורט - יוני 2010 - בכתבה "השלב הבא הוא לחנוק את הילד" - עיתון "פוסט"- ד"ר בועז רפפורט, מומחה להתפתחות הילד הילד, הגיש תלונה נגד "סופר נני", שלטענתו לא עושה אבחון מקצועי של רופא ומשדרת להורים מסרים אלימים. תגובת קשת: "מיכל דליות היא אשת מקצוע מהשורה הראשונה"...
גננות רוצות שקט בגן והן להוטות מידי לשלוח ילדים לפסיכיאטרים - הכתבה "ברוב קשב" מירב שלמה מלמד , ידיעות תל אביב , חינוך , 26.03.2010 -ב- 2009 נרשמה עלייה של כשבעה אחוזים בהפניית ילדים עד גיל שש למכוני אבחון של הפרעות קשב וריכוז. ד"ר אורלי נקר: מדובר ב"הפניית יתר" מצד גננות למכונים...
מורים ויועצות בתי הספר תחת השפעת ריטלין - מאי 2010 - "יועצות מתקשרות אלי בבקשה שאשכנע אמהות לתת לילד כדור", מספרת שפר. "יועצות הן אומרות 'הגיע אליך ילד כזה וכזה. אני מבינה שהוא מטופל אצלך, אני יודעת שאת יכולה לעזור לו, אבל לי אין זמן ולמערכת אין זמן ולכן אני מבקשת שתשכנעי את האמא שהילד ייקח כדור כדי לפתור את הבעיה'. הייתה לי יותר משיחה אחת כזאת...
נלחמים על שפיותם - מערכת בריאות הנפש במדינת ישראל חולה - מבט שני , מרץ 2010 , "נלחמים על שפיותם" - מערכת בריאות הנפש בישראל חולה. החולים המאובחנים אצלה נתונים לעתים בידיים לא מקצועיות, עד שאבחון אחד שגוי יכול להרוס חיים שלמים של אדם בריא בנפשו...
ביום ג' 3 באפריל ,2012 בשעות 9:00-14:00, ברח' ז'בוטינסקי 7, רמת גן, רחבת מגדל משה אביב
תרופות פסיכיאטריות אינן פיצוחים!
אסור לאפשר לפסיכיאטר רבינוביץ' לחמוק מאחריות למעשים המיוחסים לו, בתואנה שרק מילא הוראות!
זהו מעשה גבורה לעמוד מול פסיכיאטר כל כך מקושר כמו רבינוביץ', ולחשוף את סיפורך הכול כך אישי לעיני כל. יש להוקיר את מתמודד "האח הגדול" סער שינפיין על אומץ ליבו, ולהגן עליו, אם יתברר כי אמת בפיו. הפסיכיאטר רבינוביץ', על פי הטענות, התנהל באופן לא אתי ורשלני: הוא ניסה, כך נטען, למנוע מהמשתתפים, שהופנו אליו, לצאת מ"סיר הלחץ" שהיו נתונים בו, שהיה הגורם הברור לקשיים שלהם, בניגוד לחובתו המקצועית להיטיב עם מטופליו ולא להזיק להם. במקום זאת, נטען שהפעיל עליהם לחץ לצרוך תרופות אנטי פסיכוטיות חזקות כ-"ריספרדל", כאשר כל המדינה ראתה כי אין הם מצויים במצב פסיכוטי, לא הסביר את הסיכונים שבנטילתן, ואף גרם להם לחשוב כי מדובר בכדורי שינה. אין במעשים אלה חדש. מזה שנים "מחלק" ד"ר רבינוביץ' "מתכונים" לקוקטיילים" של תרופות מרשם פסיכיאטריות למאזינים בשידור חי, כאילו שמדובר בתכניות בישול. התוצאה: תלות והתמכרות המונית של רבים לתרופות אלה.
אסור לאפשר לד"ר רבינוביץ' לחמוק מאחריות למעשים המיוחסים לו בתואנה שרק מילא הוראות, כפי שאסור לעצום עין בפני הפגיעה האנושה שהפסיכיאטריה פוגעת בכל מגזר חברתי בישראל.
·אלפי מאושפזים בכפייה בישראל חשופים למתן בלתי מבוקר של תרופות פסיכיאטריות כדבר שבשגרה.
פסיכיאטרים הופכים אלפי אסירים בבתי הכלא בישראל ל"מחוקים" באמצעות תרופות פסיכיאטריות עבור שלטונות הכלא, שמעוניינים בהתנהגות כנועה.
פסיכיאטרים המציאו את המונח "הפרעת קשב וריכוז", והופכים אלפי ילדים בישראל לצרכנים קבועים של ריטלין, שהוא נגזרת של קוקאין, בשירותה של מערכת חינוכית, שמעדיפה ילדים מרוסנים ומאולפים.
פסיכיאטרים, שעובדים במסגרות החינוך המיוחד, הפנימיות ומוסדות האימוץ ועבור מערכת הרווחה כופים סימום המוני ובלתי הפיך של עשרות אלפי ילדים בסמי הריטלין והריספרדל לכל חייהם.
פסיכיאטרים כותבים חוות דעת עבור פושעים, כדי שאלה יחמקו מעונש בתואנת חוסר שפיות, ועבור בני זוג מסוכסכים, שמעוניינים להרחיק את ילדיהם מבן הזוג השני בתואנה כי "אינו ראוי לגדלם".
פסיכיאטרים עובדים עבור חברות התרופות. הם משכנעים כל יולדת כיום ליטול נוגדי דיכאון, אם היא חשה תשושה או חלשה לאחר הלידה. הם הופכים אותה לצרכנית לכל החיים של תרופות אלה.
. הפגנת המחאה קוראת לרשויות לחקור לעומק את התנהלותו המקצועית של הפסיכיאטר רבינוביץ', ולא רק את התנהלותו בתכנית "האח הגדול".
מדינת ישראל זקוקה לענישה מחמירה כלפי פסיכיאטרים שהתרשלו, כיון שהטיפולים הפסיכיאטריים מוחקים את האישיות, ורק מעטים מצליחים לשרוד כדי להעיד על הפשעים שעוללו להם.
גיא פינס - מרץ 2012 - הפרשה שהסעירה את נווה אילן לא נרגעת: בנצי שני נחשף כדייר נוסף שקיבל כדורים ומועצת הרשות השנייה הזמינה את בכירי קשת לשימוע
סערת הכדורים הפסיכיאטריים באח הגדול נמשכת. המתמודד בנצי שני חושף היום כי קיבל מד"ר אילן רבינוביץ' שני סוגי כדורים.מסוג אינווגה ואפקסור לדבריו, הובטח לו שהכדורים ימנעו את תסמיני מחלת הטורט ממנה הוא סובל. שני מספר כי בשלב מסוים סירב לקחת את הכדורים ונתקל בהתנגדות מצד גורמים בהפקה. . . בנוסף, מועצת הרשות השנייה יזמה סקר אנונימי בקרב מתמודדי ריאליטי מהפקות שונות על מנת לקבוע כיצד ההשתתפות בריאליטי השפיעה על מצבם הנפשי. כמו כן, מועצת הרשות השנייה הזמינה את בכירי קשת לשימוע. במקביל, פרופ' אבינועם רכס, יו"ר ועדת האתיקה של הסתדרות הרופאים בישראל, הודיע כי ייתכן ויזמין את ד"ר רבינוביץ' לשימוע בשבוע הבא. צפו בקטע כדי לראות את תגובות כל הצדדים המעורבים בפרשה.
קישורים:
הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה - ד"ר איתן חבר - חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה - ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות..
