יום רביעי, 19 ביוני 2013

ה-FDA חוקר מוות בעקבות שימוש בסם פסיכיאטרי אנטי פסיכוטי "זייפרקסה"

הכתבה ה-FDA חוקר מוות בעקבות שימוש ב"זייפרקסה" , ד"ר איתי גל , ynet , יוני 2013

ה-FDA פתח בחקירה בעקבות מותם של שני חולים, ימים ספורים לאחר שקיבלו את התרופה הפסיכיאטרית, אנטי פסיכוטית, "זייפרקסה" לטיפול בסכיזופרניה ובמאניה דפרסיה, שבה נעשה שימוש גם בארץ. בעבר נרשמו אזהרות שימוש לתרופה בשל חשדות דומים

האם התרופה הפסיכיאטרית "זייפרקסה" גרמה למותם של שני חולים? ה-FDA (מינהל המזון והתרופות האמריקני) פתח בחקירה בעקבות מותם של שניים, ימים ספורים לאחר שקיבלו טיפול בתרופה הפופולרית לטיפול בסכיזופרניה, בדיכאון כרוני ובמאניה-דפרסיה.

חקירת ה-FDA החלה לאחר דיווחים על מותם של שני מטופלים, שלושה-ארבעה ימים לאחר שקיבלו זריקה של התרופה זייפרקסה במינון ארוך טווח. ב-FDA עדיין לא יודעים האם התרופה היא זו שגרמה ישירות למקרי המוות.

שני המטופלים קיבלו את הזריקה לתוך השריר במינונים הנכונים, אולם בדיקות שנערכו לאחר מותם הראו ריכוזים גבוהים מאוד שלה. ריכוזים כה גבוהים עלולים לגרום להזיות, דום לב, הפרעות בקצב לב, אובדן הכרה ותרדמת.

במשרד הבריאות הישראלי טרם נתקבלה הודעה על חקירה מקבילה.

זייפרקסה (אולאנזאפין) היא תרופה נוגדת הזיות, המשמשת לטיפול בסכיזופרניה ובהתקפי מאניה (היפראקטיביות והתרוממות רוח) של מחלה דו קוטבית (ביפולרית). מדובר בדור תרופות חדש יחסית, בעל מיעוט יחסי של תופעות לוואי, בניגוד לתרופות ישנות יותר.

התרופה שייכת לקבוצת תרופות המכונה לא-טיפוסיות (אטיפיות). המנגנון המדוייק של פעולתה אינו ברור לחלוטין, אולם על פי ההערכות היא חוסמת כימיקלים מוחיים כמו דופאמין וסרוטונין. התרופה אינה מרפאת את המחלות, אך מסייעת להפחית את התסמינים ובעיקר את מרכיב ההזיות.

בעבר פורסמו מספר אזהרות שימוש לתרופה זייפרקסה, עקב חשד לקשר עם מקרי תמותה של מטופלים. בנוסף נרשמו תופעות לוואי רבות לתרופה, ועיקרן נמנום, יובש בפה, עליה במשקל, תיאבון מוגבר, סחרחורת, חולשה, נדודי שינה, עצירות, צרבת, צמא, שינויים באישיות, אי יציבות, כאבי גב ומיפרקים.

קישורים:

יום ראשון, 9 ביוני 2013

ממציא 'הפרעת הקשב' מתוודה: "הפרעת קשב הינה מחלה מומצאת"

ממציא 'הפרעת הקשב' מתוודה: "הפרעת קשב הינה מחלה מומצאת"

עמותת 'מגן לזכויות אנוש': היעדר הסכמה מדעת ראויה לטיפול בריטלין - עילה לתביעות עתידיות
השבועון הגרמני 'דר שפיגל' ציטט בכתבת השער שלו ב-2 בפברואר 2012 את הפסיכיאטר האמריקני ליאון אייזנברג, שהיה האב המדעי של הפרעת הקשב  ADHD. אייזנברג, שנולד ב-1922 למשפחה יהודית שהיגרה לארה"ב מרוסיה, אמר בראיון האחרון שלו, שבעה חודשים לפני מותו בגיל 87 :"הפרעת קשב הינה דוגמא מובהקת למחלה מומצאת".                          

ה"מחלה" של ליאון אייזנברג רדפה את המדריכים האבחוניים הפסיכיאטריים עוד משנת 1968, בתחילה בתור 'תגובת תנועתיות יתר של הילדות' וכעת בתור ADHD. ה-'דר שפיגל' דיווח כי השימוש בתרופות להפרעת קשב בגרמניה עלה בתוך 18 שנה משנת 1993 פי 51. בארה"ב כל ילד עשירי בגיל 10 כבר בולע תרופה להפרעת קשב על בסיס יומי ומגמת העלייה עדיין נמשכת.
אייזנברג נטל חלק בוועדה המייעצת למדריך האבחוני הפסיכיאטרי DSM V שיוצא לשוק בימים אלה ולמדריך האבחוני הבינלאומי ICD XII מטעם איגוד הפסיכיאטריה האמריקני בין השנים 2006 ו-2009. אחרי הכול, ליאון אייזנברג קיבל את פרס ה'רואן' עבור מחקר פסיכיאטרי של הילד והמתבגר. הוא היה מוביל דעה בפסיכיאטריה של הילד במשך יותר מארבעים שנה דרך עבודתו בניסויים תרופתיים, מחקר, הוראה, מעורבות במדיניות רווחה והתיאוריות שלו בנושא אוטיזם ורפואה חברתית.
לאייזנברג היו קשרים הדוקים עם חברות התרופות, והיה אחד מאותם חוקרים שאליהם התייחסו הפסיכולוגית ליסה קרוסגרוב וחבריה, כאשר חקרו את הקשרים הכספיים שבין כותבי המדריך האבחוני ה-DSM לחברות התרופות. הם מצאו לשם דוגמא כי ל-100% מכותבי הערכים בנושא "הפרעות מצב רוח" ו-"סכיזופרניה" ב DSM IV היו קשר אחד או יותר מסוג זה. הקשרים היו נפוצים יותר באותם תחומים שבהם תרופות היו הקו הטיפולי הראשון.
רבים בישראל כבר הבינו מזמן את מה שד"ר אייזנברג הודה בו רק לאחרונה. רבים גם מבינים שההמצאה של "הפרעת קשב" משרתת ומפרנסת גורמים רבים מדי, כגון מערכת החינוך, מכוני האבחון, הרופאים, הרוקחים וחברות התרופות המספקות להם את הפרנסה. היקף האבחון והטיפול התרופתי בהפרעת קשב בישראל נמצא כבר הרבה מעבר לאחוז הילדים שמלכתחילה הניחו ש'יסבלו' מן ה'הפרעה' (3%) והפך כבר מזמן לאמצעי כדי 'להשיג ציונים' במבחנים או כדי 'להפוך את חיי התלמיד לקלים יותר'.
עמותת 'מגן לזכויות אנוש' טוענת כי לאור ההכרה הגוברת בכך שמדובר כאן ב'מחלה' מומצאת, מערכת הבריאות בישראל צריכה להיות מודאגת מכך שאינה מחייבת את הרופאים לספק לציבור הסכמה מדעת ראויה בנוגע לשימוש בתרופות ממריצות כדוגמת הריטלין והקונצרטה והשפעותיהן ארוכות הטווח, ולא לוקחת אחריות על הגידול בצריכת הריטלין

בקרב ילדים שהוא מעבר לאחוזי השימוש שמאפיינים את שכיחותה המשוערת (אחוז הילדים המאובחנים בפועל בקשב וריכוז והשימוש בתרופות גבוהים פי כמה). לא די בכך שאין אזכור בעלון הריטלין או על אריזתו כי מדובר בסם מסוכן על פי פקודת הסמים המסוכנים, אנשי המקצוע אף אינם מחויבים להסביר להורים את ההשפעות ארוכות הטווח ואת מה שהועדה המייעצת הלאומית השוויצרית לאתיקה ביו-רפואית  (NEK)מ-22 בנובמבר 2011 כבר הבינה, וניסחה בחוות הדעת שלה תחת הכותרת 'שיפור אנושי באמצעות רכיבים תרופתיים' : "הצריכה של מרכיבים תרופתיים (הכוונה לריטלין וממריצים אחרים) משנה את התנהגות הילדים ללא השתתפות מצדם. זוהי התערבות בחופש של הילד ובזכויותיו האישיות, כיון שמרכיבים תרופתיים גורמים אצלו לשינויי התנהגות, אולם מונעים ממנו את ההזדמנות ללמוד כיצד להשיג את השינויים ההתנהגותיים הרצויים הללו בכוחות עצמו. כך נשללים מן הילד ההתנסות החיונית בפעולה עצמאית ונחושה, החופש האישי שלו והתפתחותו האישית".  
פוטנציאל הפגיעה בהתפתחותם התקינה של ילדי ישראל, היעדר הסכמה מדעת ראויה לצריכת תרופות מעוררות כדוגמת הריטלין והיעדר מדיניות לבלימת אבחון היתר וצריכת היתר של התרופות הללו לילדים עלולה לשמש עילה לתביעות משפטיות עתידיות רחבות היקף כנגד האחראים למחדלים הללו בכל הרבדים המעורבים.

--
יהודה קורן
דובר
 עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
www.cchr.org

טלפון עמותה: 5660699 03

יום שלישי, 4 ביוני 2013

הנאצים השתמשו בסמים פסיכיאטריים מבוססים מתאמפטמינים

הנאצים השתמשו בסמים פסיכיאטריים עם אותו חומר פעיל בריטלין וסבלו מתופעות לוואי ותסמיני גמילה קשים
עדות חדשה למלחמה הנוראית - הפעם מצד האויב • מיליוני כדורי קריסטל מת' חולקו לחיילים הנאצים כדי לרומם את רוחם

מערכת ישראל היום - פורסם ב: 01.06.2013 

נאצים במלחמת העולם השנייה
נאצים במלחמת העולם השנייה - צילום: אי.פי
יכול להיות שהיטלר סימם את חייליו? מכתב של חייל נאצי שהתגלה לאחרונה, חושף את הנעשה מאחורי הקלעים של המלחמה הגדולה בעולם.

מהמכתב עולה, כי הרופאים הצבאיים בגרמניה חילקו לחיילים מיליוני כדורי "פרויטין". הכדורים, שנועדו לגרום לחיילים לשמור על ערנות, ידועים היום כמת-אמפטמינים, או בשם היותר נפוץ – קריסטל מת'.
יותר מ-200 מיליון כדורים חולקו לפלוגות בין השנים 1939-1945. החיילים קראו להם "פנזרשוקולדה" – שוקולד הטנק. בימי המלחמה, הבריטים דיווחו על גלולות קסם שמשתמש האויב. מסתמן כי גם הרודן אדולף היטלר בעצמו קיבל מת-אמפטמינים על ידי רופאו, תיאודור מורל.

במאי 1940, כתב חייל צעיר בשם היינריך בול מכתב למשפחתו, בו מתלונן על תשישותו מהמלחמה. הוא כתב מקו האש שהפך להיות "קר ואפאתי וחסר עניין לחלוטין". הוא שאל את משפחתו אם יוכלו להשיג לו קצת פרויטין. במכתבו תיאר את השפעות הכדור, כשכתב שהוא מעלים את כל דאגותיו ולמשך כמה שעות, הוא פשוט שמח. שנים לאחר מכן הפך בול לסופר ידוע בגרמניה, שהרבה לכתוב על המלחמה ואף זכה בפרס נובל לספרות בשנת 1972.

מי שעמד מאחורי מזימת הפרויטין היה ד"ר אוטו רנקה, רופא ומנהל המכון להגנה פיזיולוגית באקדמיה של ברלין לרפואה צבאית. בימי הלחימה הוא גילה, כי הכדור מקנה למשתמשו ביטחון עצמי מופרז ומודעות עצמית גבוהה במיוחד. בינואר 1942, 500 פלוגות ניסו לסגת מהצבא האדום בטמפרטורה של מינוס 30 מעלות צלזיוס. "החלטתי לתת להם פרויטין כי הם שכבו בשלג וביקשו למות", כתב הרופא המחלקתי. "אחרי חצי שעה כל החיילים קמו על הרגליים ודיווחו על הרגשה טובה. הם החלו לצעוד בשורות מסודרות ורוחם התרוממה", כתב הרופא.

לאחר המלחמה החלו הנאצים לחוות תסמיני גמילה קשים. משום שנטלו את הסם למשך תקופה ארוכה, הם סבלו מסחרחורות, זיעה מרובה, דיכאונות והזיות. היו כאלו שמתו מאי ספיקת לב, בעוד אחרים ירו בעצמם בעת התקף פסיכוטי. 

מתאמפטמינים - הסם הפסיכיאטרי של הנאצים