יום רביעי, 25 בנובמבר 2009

חולה נפש תקף מינית, בית חולים "מזרע" בעכו לא דיווח, התוקף הוחזר למחלקה

הכתבה פסיכיאטר מחוז צפון: להעניש את הנהלת "מזרע" , הארץ , נובמבר 2007

הפסיכיאטר המחוזי ממליץ על צעדים משפטיים ומנהליים נגד הנהלת ביה"ח - עקב התנהגותה בפרשת התקיפה המינית שנחשפה ב"הארץ" לפני כשבועיים

פסיכיאטר מחוז הצפון של משרד הבריאות, ד"ר אלי גרינר, ממליץ לנקוט צעדים משפטיים ומנהליים נגד הנהלת בית החולים הפסיכיאטרי ממשלתי "מזרע" בעכו עקב התנהגותה בפרשת התקיפה המינית שנחשפה ב"הארץ" לפני כשבועיים - כך עולה מדו"ח בדיקה חדש של הפרשה שנערך בלשכת הבריאות המחוזית בצפון והועבר בשבוע שעבר למנכ"ל משרד הבריאות, הפרופ' אבי ישראלי.

מדו"ח הבדיקה עולה כי הנהלת "מזרע" לא דיווחה על המקרה למשטרה ולפקידי הסעד כפי שמחייב במפורש החוק, וכי הפרשה לא דווחה למשרד הבריאות כפי שמחייבות הוראות המשרד. עוד התגלה כי הצוות הרפואי הסיעודי לא ביצע כל בדיקה רפואית, גינקולוגית, נפשית או טיפולית לחולת הנפש שהותקפה מינית, וכן כי המקרה לא דווח למשפחת החולה למרות שבעלה ביקר אותה בבית החולים למחרת אירוע התקיפה ואף נפגש עם העובדת הסוציאלית של המחלקה. כמו כן, מצטט הדו"ח בכיר בהנהלת בית החולים שאמר כי לא היה צורך לדווח על מקרה התקיפה המינית "כמו שלא צריך לדווח על כל חולה שמאונן פה בבית החולים".

מקרה התקיפה אירע ב-10 ביולי השנה, כשהחולה נכנס בלילה לחדר של החולה, נשכב עליה במיטתה כשהוא לבוש בבגדיו, ניסה להפשיטה בכוח, ואף הצליח למשש את שדיה. הצוות הרפואי נכנס לחדר והפסיק את התקיפה המינית בעקבות צעקות שנשמעו מחדרה של החולה. ל"הארץ" נודע כי המותקפת, בת כ-60, אינה עצמאית ומצבה הנפשי ירוד. החולה התוקף סובל מסכיזופרניה ומאושפז ב"מזרע" מאז מאי השנה לאחר שהורשע ברצח אשתו ואחת מבנותיו וריצה 24 שנות מאסר, מחציתן במחלקה הפסיכיאטרית של שירות בתי הסוהר. לאחר המקרה החולה התוקף אמר לרופאה התורנית במחלקה כי "ניסה לקיים יחסי מין עם החולה".
.
השתלשלות פרשת התקיפה המינית בבית חולים מזרע בעכו
השתלשלות פרשת התקיפה המינית בבית חולים מזרע בעכוהפסיכיאטר המחוזי שמע על המקרה רק כעבור כארבעה חודשים

המקרה נודע ללשכת פסיכיאטר מחוז הצפון במשרד הבריאות רק בסוף אוקטובר השנה, כארבעה חודשים לאחר המקרה, זאת לאחר שהועברה לסגנו, הד"ר נאביל ג'ראיסי, התכתבות פנימית יוצאת דופן בחומרתה בין רופא בכיר במחלקה הפסיכוגריאטרית ב"מזרע", הד"ר מיכאל סגל, לבין מנהל המחלקה, הד"ר יולי ווצ'קוב. סגל התריע על החזרת החולה התוקף למחלקה הפסיכוגריאטרית שבה מאושפזים גברים ונשים במקום השארתו באשפוז במחלקה סגורה מס' 4 שבה מאושפזים רק גברים, אליה הועבר אחרי התקיפה. בעקבות זאת, הוחזר החולה למחלקה המיועדת לגברים.

הפרשה נחשפה לפני כשבועיים ב"הארץ", אז מסרו הנהלות "מזרע" ומשרד הבריאות כי הן "אינן מקלות ראש במקרה", אבל זהו "אינו מסוג האירועים החייבים דיווח להנהלת משרד הבריאות או לפסיכיאטר המחוזי". זאת, בהתבסס על ההנחיות הקובעות כי חובה לדווח במקרים בהם נגרם נזק משמעותי לחולה או במקרי מוות.

אולם ממצאי הבדיקה שנערכה בלשכת פסיכיאטר מחוז הצפון עומדים בסתירה מוחלטת לתגובה זו. בעקבות הפרסום, מינה פסיכיאטר מחוז הצפון צוות בדיקה שחברים בו סגן הפסיכיאטר המחוזי, הד"ר ג'ראיסי, ועוזרת הפסיכיאטר המחוזי לבקרה, איה ארבל. בדיקתם נערכה על בסיס בחינת התיקים הרפואיים של שני החולים ושיחה עם סגן מנהלת "מזרע", הד"ר לאונרדו מוגילנסקי. על פי דו"ח הבדיקה, מדובר במעשה של תקיפה מינית של חולה חסדת ישע כפי שעולה מהגדרת החוק. אולם למרות זאת, לא נמצא כל תיעוד שהנהלת "מזרע" דיווחה על המקרה למשטרה או למשרד הבריאות.

בכיר במשרד הבריאות הביע תמיהה על התנהלות המשרד

על פי מסקנות הבדיקה, הנהלת "מזרע" הפרה שורה של חוקים והוראות באי הדיווח על מקרה התקיפה. לדברי בכיר במשרד הבריאות, ממצאי הבדיקה מעלים גם תמיהות קשות מאוד על עמדתה של הנהלת משרד הבריאות שנתנה גיבוי להנהלת "מזרע" שלא דיווחה על המקרה. ד"ר גרינר כתב השבוע לפרופ' ישראלי בעקבות ממצאי הבדיקה כי המקרה עצמו "חמור", אבל גם "מדאיגה עד מאוד ההתייחסות מקלת הראש והבלתי נאותה של הנהלת 'מזרע' כלפי הנפגעים והמשפחה וכלפי החוק". עוד כתב גרינר כי "לשמוע מבכיר בביה"ח שלא היה צורך לדווח על האירוע כמו 'שלא צריכים לדווח על כל חולה שמאונן פה בביה"ח', הוא דבר חמור מאין כמוהו".

ממשרד הבריאות נמסר אתמול (שבת) כי הוא "רואה בחומרה את העובדה כי המקרה לא דווח למשטרה". עוד נמסר כי המשרד "ישקול לפתוח בהליכים משפטיים נגד המעורבים". מהנהלת "מזרע" בראשותה של ד"ר אילנה טל נמסר כי "ההנהלה לא ראתה מקום לפנות למשטרה אלא לנקוט צעדים פנימיים".

ממצאי הבדיקה

1 הנהלת "מזרע" לא דיווחה על מקרה התקיפה המינית למשטרה, לפקידי הסעד ולמשרד הבריאות

2 הצוות הסיעודי לא ביצע כל בדיקה רפואית, גניקולוגית או נפשית לחולה אחרי שהותקפה

3 הנהלת ביה"ח לא חקרה את האירוע בסמוך להתרחשותו או קיימה דיון לצורך הפקת לקחים

קישורים:
פורסם על ידי ב- אין תגובות:
תוויות: , , , , ,

יום שלישי, 24 בנובמבר 2009

טירוף הרפואה - נוגדי דיכאון - תיאוריה ללא בסיס עובדתי

דצמבר 2008 - ד"ר פיטר ברגן מחבר הספר "טירוף הרפואה" (Medication Madness), טוען כי הדיכאון הוא תופעה נורמלית אצל אנשים ועשויה לפגוע באדם מעת לעת בעת אובדן אדם יקר, חוויות החיים אינן ע"פ הציפיות, ועוד, אך אין הדבר אומר כי מדובר בתופעה ביולוגית.
.

.
רעיון אי יציבות ביוכימית במוח האדם הוא של חברות התרופות. לא ניתן אפילו למדוד את הפעילות במוח. לא ניתן להוכיח מצב של אי יציבות ביוכימית במוח, אך ידוע כי נוגדי הדיכאון גורמים לאי יציבות.
ד"ר ברגן טוען כי זאת תהיה טעות לטפל במוח על מנת לפתור בעיה, פסיכולוגית, ריגשית, רוחנית. לא ניתן לשפר את המוח ע"י סם פסיכיאטרי כלשהו, אם זה אלכוהול, מריחואנה, או פרוזאק. אנשים צריכים להתמודד עם חייהם.
.
ד"ר ברגן טוען כי הפסקה פתאומית של נטילת סמים פסיכיאטריים תגרום לתגובת נסיגה שבה תהיה תחושה לא נעימה, רעה, עד כדי רצון אובדנות, זוהי תופעה ידועה ומחקרית. בפני המטופל עומדות שתי אפשרויות המשך נטילת הסמים הפסיכיאטריים, או הפסקה וטיפול של גמילה מסמים אלו.

קישורים:
פורסם על ידי ב- 2 תגובות:
תוויות: , , , , ,

יום שני, 16 בנובמבר 2009

פשעי הרווחה והפסיכיאטריה - שקר הסכיזופרניה

המאמר שקר הסכיזופרניה , חנה איסלר , נובמבר 2009


הסכיזופרניה - אין מחלה כזאת, אך יש לה תרופות...

מונולוג של אישה מתוך מחלקה סגורה ואטומה
חנה איסלר
היא לא שיתפה את משפחתה בהתמכרותה לכדורים, החליטה כי נמאס לה מתחושת ה"באסה" שאלו מביאים עליה וזרקה אותם לפח. התאשפזה מרצונה במוסד לחולי נפש ונ-ח-ר-ד-ה * סיפורה של מאושפזת ב"קן הקוקיה"
לרשימה המלאה

מונולוג של נערה נמלטת א

מונולוג של נערה נמלטת ב

רק כדור אחד - 9 מ"מ

במחקר שפורסם בכתב העת המפורסם Nature, הגיעו למסקנה כי לא נמצאה התרופה היעילה ל"מחלת" הסכיזופרניה. כעת מתחילים לחפש את התרופה שתתאים למחלה ובינתיים, מנסים על החולים מכל הבא ליד קלחת השסעת

▪ ▪ ▪
קצת עובדות:

  • ישנם 70 אלף סכיזופרנים בישראל.
  • 70% מהמאושפזים במוסדות הפסיכיאטריים מאובחנים כחולי "סכיזופרניה".
  • 30% מחולי הסכיזופרניה אינם מגיבים למתן טיפול תרופתי.
  • 10% מחולי הסכיזופרניה מתאבדים.

הגדרת סכיזופרניה:

"סכיזופרניה (שסעת) איננה פיצול אישיות. היא כוללת הרבה, וכמעט את כל התופעות ה'חריגות': מחשבות שווא, הזיות, התנהגות פרנואידית, קהות רגשית, חוסר יוזמה, דיכאון ואפתיה, קטטוניות מוזרות וכולי...".

  • מכיוון שכך, ניתן להכניס לאותה קופסה כמעט את כולם. ואת כולנו.

במחקר שפורסם בכתב העת Nature, שנערך על 15,000 סכיזופרנים בארה"ב, הגיעו למסקנה כי לא נמצאה התרופה היעילה ל"מחלה". במחקר נמצא שקיימות "אלפי וריאציות גנטיות זעירות שמגבירות באופן מצטבר את הסיכוי ללקות במחלה". בקיצור - לא מצאו כלום! וכעת מתחילים לחפש את התרופה שתתאים למחלה. ובינתיים, מנסים על החולים מכל הבא ליד.

הסימנים לסכיזופרניה פורצים בגיל ההתבגרות בדרך-כלל (שהוא גיל קשה ובעייתי עקב שינויים הורמונליים ומשברי זהות), ואני נדהמת לקרוא בפורטל הפסיכיאטרים "טיפולנט", שחולים סכיזופרניים נוטים יותר לסבול מבעיות רפואיות, "כגון: סוכרת, איידס, מחלות לב וריאות, השמנת יתר, שיגרון. חלק מתחלואה זו קשורה בתופעות הלוואי של תרופות אנטי-פסיכוטיות. בנוסף, חולים סכיזופרנים בסיכון מוגבר להתאבדות, לסמים ולאלכוהול"!!!

  • הרי כאן הפסיכיאטרים מודים שהתרופות הפסיכוטיות גורמות לכל התחלואים והם עוד לא סיפרו לנו על הדיס-טוניות, הטורט, הדיסקניזיה והעוויתות, על הירידה בספירת הדם ועל השיתוקים ושאר מרעין בישין.

עוד כותבים הפסיכיאטרים: "הטיפול המרכזי בסכיזופרניה הוא טיפול בתרופות אנטי-פסיכוטיות הממוקדות בחסימת פעולת הדופמין המוגברת. וכן תרופות אנטי-חרדתיות. במקרים קשים, ו/או באי-עמידות לתרופות, נעשה שימוש ב-E.C.T - שוקים חשמליים (נזעי חשמל) המשפיעים על מערכת העצבים המרכזית".

  • אבל, למרות חוסר העמידות לתרופות, ממשיכים להגדיל את המינונים ולהחליף תרופות ללא אבחנה ובתוספת לשוקים החשמליים (שעל תופעות הלוואי שלהם לא מדברים - אובדן זיכרון, ריסוקי שיניים ועוד...).

לאורך השנים נבדקו דינמיקות משפחתיות שונות וקשריהן להתפתחות הסכיזופרניה, אך הרעיונות האלה לא זכו לתמיכה מחקרית.



▪ תרופות קטלניות בניגוד לרצון החולה ומשפחתו

הפסיכיאטרים בעלי ההשפעה מנסים לטעון שהסכיזופרניה הינה מחלה מוחית (נוירולוגית) כמו האלצהיימר, הפרקינסון והטרשת הנפוצה. החוקרים סותרים חד-משמעית טענה זו: אין שום אנומליה במוחם של המכונים סכיזופרנים ונמצאו אותם סימנים במוחם של הלא-סכיזופרנים. אין בסכיזופרניה הידרדרות הדרגתית במשך שנים כמו במחלות פרקינסון, אלצהיימר וטרשת נפוצה.

ומעבר לכך: חמישה מתוך שישה סכיזופרנים מבריאים לחלוטין! הידעתם? חלקם מחלימים בעצמם - ללא שום טיפול. ואף מגיעים להישגים מרשימים אחרי ההחלמה. מה שלא קורה במחלות המוחיות המוכחות. למרות כל זאת, במוסדות הכפייה בישראל מקבלים ילדים ומבוגרים בכוחניות, ובניגוד לרצונם ולרצון הוריהם, שמהם הם מורחקים, תרופות!

חולי סכיזופרניה מקבלים גם תרופות קטלניות ניסיוניות נגד פרקינסון ושאר מחלות מוחיות, שמונעות מהם להחלים בעתיד והופכות אותם לנכים בנוסף לבעיות נפשיות שעשויות לחלוף מאליהן. שהרי התודעה האנושית - אין לה חקר.

כמובן, בניסיונות להוכיח את צדקתם, מאז המצאת ה-CT שמקרין רנטגן ברמות גבוהות, הפסיכיאטרים בקלילות רבה 'מקרינים' את החולים במחלקות הפסיכיאטריות הסגורות ללא הסכמתם וללא ידיעתם, וגורמים להם, לא פעם, לגידולים סרטניים (לילדים במיוחד, משום שהם בעלי רקמות רכות).



▪ התאבדויות ללא עילה

אי-אפשר לנבא מי ילקה בסכיזופרניה וכמה זמן ייקח לו להחלים - כמה ימים, חודשים או שנים. אבל עצם האמירה לחולים, שהם חולים במחלת הסכיזופרניה ואבודים לנצח - הינה שקר! ועל-ידי כך דוחפים אותם להתאבדות.

במשפחתי המורחבת התאבדו שתי נשים שהוגדרו סכיזופרניות במהלך אישפוזן. הן לא ראו את האור והתרופות דחפו אותן אל מותן. האחת, בעודה בת 19, השליכה עצמה מתחת לרכת דוהרת לאחר לידה טראומטית. והשנייה, אם לבנים בוגרים, תלתה את עצמה במוסד בו אושפזה. שתי נשים מוכשרות ויפות, שלא כך היו אמורות לסיים את חייהן.

מכיוון שאין מחלה כזאת, ומכיוון שגם אין תרופה למחלה הזאת - הפסיכיאטרים מייחסים אותה כמעט לכולם, לאותם 70%, במוסדות האימתניים שבארצנו; וכן עורכים בחוסים ניסויים, כביכול בהסכמה.

על הניסויים בבית החולים "שער מנשה" במאמר הבא.

.
קישורים:
פורסם על ידי ב- תגובה 1:
תוויות: , , , , ,

יום שלישי, 10 בנובמבר 2009

פשעי הפסיכיאטריה והרווחה - רק כדור אחד 9 מ"מ

המאמר רק כדור אחד 9 מ"מ , חנה איסלר , נובמבר 2009 ,
נתינת מרשמים פסיכיאטריים בגין קשיים נפשיים זמניים/כרוניים הפכה להפקר - המרשמים ניתנים בקלות ראש מזעזעת, גם ע"י רופאי משפחה; לא ניתנות אזהרות לגבי הסיכון שבתרופות; לא מגלים לנו שמדיכאון ניתן לצאת גם ללא מרשם תרופתי, ועוד מחדלים נוספים מרשמים ה"חורגים ממסלול השפיות"

▪ ▪ ▪
מאמר זה אמור לשמש תמרור אזהרה לפסיכיאטרים ברושמם, בקלות ראש, מרשמים ל"חולים" או למי שתויגו זמנית כ"חורגים ממסלול השפיות", השרויים בדיכאון, שבדרך כלל גוררם לרצון למות מפאת הסבל הרב הכרוך בו. וכפי שהם מכונים בעגה הפסיכיאטרית: "אובדניים", "בעלי מסוכנות" לעצמם ולסביבתם. האזהרה מתייחסת גם לרופאי המשפחה שנטלו לעצמם רשות לרשום מרשמים נגד דיכאון לבקשת החולים. זאת בניגוד לחוק, גם בקופות החולים, לאחר שיחה של 10-5 דקות במרפאה.

לעיתים לא קיימת כלל אבחנה פסיכיאטרית. לעיתים היא שגויה. לא נעשית על-ידי מומחה, ואינה מושכלת. כי הרי לא קיים אבחון מדעי או מבחן כלשהו, שיכול לקבוע בדייקנות מהי ההפרעה ממנה סובל הפציינט. האם זאת מחלה, או קצר בתפקוד השגרתי כתוצאה ממאורעות חייו - אובדן, נטישה או התעללות. בטח לא בדקות מספר על-ידי עובד סוציאלי. זה שזה לא מדע מדויק - בזה מודים רב הפסיכיאטרים בעולם. והם עצמם יודעים שלא ניתן לכוון את הכדור המתאים להפרעה, אז מ-נ-ס-י-ם!

לא מזהירים את החולה ובני משפחתו מפני תופעות הלוואי החמורות הניאורולוגיות והפיזיות שלעיתים אינן הפיכות. הרי התרופות הללו עושות מניפולציה על המוח ומערכת העצבים המרכזית. וכל תרופה כידוע, יש לה תופעות לוואי על הכבד, ההורמונים והבלוטות, ועשויה לגרום להתפתחות מחלות נוספות.

לא בודקים את רגישות החולה לתרופות הללו ואת ההיסטוריה הרפואית שלו, כפי שנעשה ברפואה הכללית. לא מוקראות לו זכויות החולה, אלא נמנעות ומוסתרות ממנו. כמו-כן, לעיתים, אין מעקב של הרופא על מה שקרה לאחר נטילת התרופה, כמו במקרה שלפנינו. ובוודאי שלא לוקחים אחריות אישית על הרס חייו וחיי משפחתו של החולה ועל הסבל שנגרם לו. אינני מתייחסת לכל הרופאים בצורה גורפת כמובן. יש רופאים מצוינים שמצילים חיים ומכבדים את צלם האדם באשר הוא.

"חולה הנפש" - אינני יודעת אם יש דבר כזה. מחלה מתמדת של הנפש? אמר לי פסיכיאטר מחוזי, שניתן לצאת מדיכאון ללא תרופות, "זה חולף מעצמו - את יודעת?", אבל לא משמיעים את האופציה הזאת לחולה. רבים מהם מתנגדים נחרצות לשימוש בתרופות וכימיקלים, וכופים אותם עליהם בכחש ומרמה.

בחברה המעוותת שלנו, עדיין, מורחקים "חולי הנפש" ה'מוקצים' הרחק ככל האפשר מהחברה "השפויה", למוסדות קודרים, שסביבם גדרות תיל, שלא יברחו חלילה... יש קשר של שתיקה על הנעשה שם וחיסיון רפואי כביכול על פרטיות החולה. אבל בפועל, מתבצעים שם עוולות ופשעים, השפלות והתעללויות, כי על משוגעים מותר לעשות הכל. הרי ברוב חולשתם לעולם לא יעשו דבר. הפסיכיאטרים וכוח העזר שמועסק שם, משום מה ברוב יהירותם, מרגישים מוגנים ובטוחים שלא ייתבעו; ואם כן ייתבעו, מי שישלם זה משרד הבריאות - קרי המדינה.

בסיפור של דודי, אין אשפוזים, כי הבחור כבר לא היה בן 18 אלא בן 23 כשחלה, אחרת, אין ספק, היה נלקח לאשפוז כפוי ומבלה שנים רבות בתוך גדרות התיל (לדבריי העובדת הסוציאלית).

אזהרתי מופנית גם לעבר ציבור החולים - אל תהיו תמימים, לימדו את הנושא - יש לכם זכויות חולה, זכויות משפטיות. מותר לכם להתנגד לתרופות, לטיפולים פולשניים, לנזעי חשמל. שאלו על תופעות הלוואי, בקשו חוות-דעת נוספת, אבחון נוסף, ממש כפי שאתם עושים במחלות הגוף. השמיעו קולכם. אתם חלק אינטגרלי מהחברה, וזה יכול לקרות לכולנו.

ההתרגשות של דודי על חשיפת סיפורו הכואב אותו שמר שש שנים בהסתגרותו, והתודות שהוא הרעיף עלי בנוכחות אמו, ש-News1 ואני לראשונה גילינו אמפתיה למצבו ולא ראיתי אותו כ"במשוגע" - אלא כבחור מקסים וחכם. כל זה הבהיר לי את משמעות המילה - חסד.

עד כאן הפתיחה לסיפורו. בהמשך, דבריו של דודי.
דודי הגיב בטוקבק לכתבתי: "הנערה הנמלטת א", כשהוא מתחנן לפרסם את דבריו למען יראו וייראו מהתרופות הפסיכיאטריות. נעניתי לזעקתו, חדרתי את בדידותו, ובאתי אל ביתו לראיין אותו ואת אמו.

אחרי כמה דחיות מחמת הבושה, יצא מחדרו חבוש במשקפיי שמש. בחור גבוה, יפה תואר, כחוש, מתבטא ברהיטות, אינטליגנטי – אינו יודע שהוא כזה. לדבריו, הוא עומד להגיש תביעת רשלנות בקרוב. רגע לפני ההתיישנות.

"למדתי בתיכון במגמה ביולוגית. שירתתי שרות צבאי מלא בנון-מם, ואחר-כך בתל השומר. השתחררתי בגיל 22. היו לי בעיות של ביטחון עצמי ודימוי עצמי נמוך. התחילו לי פצעיי אקנה, התחלתי להסתגר. נוספו לזה בעיות בבית, עם אימא שלי. סיר לחץ. הוריי גרושים. אבי חזר בתשובה ועוד...

החברים שלי יצאו לדיסקוטקים ואני נשארתי בבית. לאט לאט התרחקו. בשבילי להיפגש היום עם מישהו זר, וגם איתך, זה קשה מאד. חרדה גדולה. איכפת לך שאני יושב רחוק ומרכיב משקפיים. אפילו עכשיו הלב שלי מאד דופק. יש לי לחץ בזמן חרדה. אני מפתח רעד קל וצביטה בצוואר ובעורף.

יש לי טארדיב טוראט ודיסקנזיה, שגורמת לי כל היום לעוויתות בפה ובלסת. אין לך מושג איזה סבל. והכול נגרם בגלל תרופה פסיכיאטרית קטלנית אחת לפני מספר שנים. זוהי פגיעה נאורולוגית חמורה. מאז אותו היום השחור – 17 לאוגסט 2003. מצבי החמיר. שיגעתי את אימא שלי, איימתי להתאבד. אמי שרצתה לעזור לי פנתה לקופת חולים כללית לבקשת עזרה. המליצו לנו על רופא פסיכיאטר שיבוא לביקור בית תמורת 500 ש"ח. בדיוק אז קיבל רשיון - מסתבר בדיעבד. היה אצלנו שלוש רבעי שעה, לא נתן דיאגנוזה, אבל רשם כדור T.semap ו-dekinet לפי הצורך, אמר: "התרופה הזאת תוציא לך את הפחד, תשכיח ממך את המחשבות האובדניות והדימוי העצמי הנמוך".

אני חקרתי רבות אחר-כך על התרופה הזאת – "סמפ" עשויה מארס נמלות-אש, עכברים במעבדה מתו כשניסו עליהם את התרופה. בארה"ב חל איסור לתת אותה. לא חוקית! אבל נמצאת עדיין בבתיי המרקחת של קופת חולים. זוהי תרופה אנטי פסיכוטית מהדור הישן בעלת סיכויי הפגיעה הנאורולוגית הגבוהה ביותר. היא ניתנה כמענה אחרון לחוליי "סכיזופרניה" ולא במקרה כמו שלי. יכלה להינתן תרופה אנטי דכאונית כגון – סרוקסט, פרוזאק וכו.

קשה לי אפילו לספר לך מה עבר עלי חצי שעה לאחר בליעת התרופה: התחלתי להרגיש חוסר שקט חזק. אקטזיה חזקה - הלכתי וחזרתי כל הזמן. יצאתי מגדרי! אחרי עוד חצי שעה התחילה לי ACUTE DISTONIA העורף נתפש לי כמו גזע, כל הלסת התעוותה חזק ולא יכולתי לנשום. בערך 3 שעות.

אחרי זה רעדתי ועברתי פרכוסים שעה שלמה. אמי התקשרה לרופא שנתן את התרופה והוא לא היה זמין במשך שעתיים. מרב ייאוש אימי שראתה אותי סובל היא רצה לרופא המשפחה והשאירה אותי מוטל על הריצפה, ולא הזעיקה אמבולנס, הכלב שלי בא ללקק לי את הפנים... אחר-כך הרופא שלח פסיכיאטר אחר שרשם עוד תרופות, אבל לא נגעתי בהן. כשאימי אמרה לרופא שהוא הרס לה את הבן – הוא ענה שהיא היסטרית – אל תהיי בפאניקה – מקסימום תתבעי אותי – יש לי סוללה של עורכיי דין שיגנו עלי.

אם לפני כן היו לי ריגשי נחיתות - כעת עליי להתמודד גם עם סבל גופני ועוותים. אני חושק את השיניים והעיניים רועדות. נסיגת חניכיים דרסטית , רפיון שריריי הצוואר, ולאחרונה חוסר יכולת לבלוע – קשיים בבליעה. מתבייש ברזון שלי. אני בסך הכול בן 30 ואין לי תקווה. הרופאים הרבים שפקדנו – אמרו לי: "תשלים עם זה ותשתוק!".

ד"ר מיקי פולק מנהל הלומי קרב בתל השומר הביע צער רב שרשמו לי את ה"סמפ" ככה על הפעם הראשונה. היחידי שהאמין בי ואף הסכים לנתח אותי הוא ד"ר אדיקיאן, רופא ארמני מרמב"ם, שמוכן לנתח לי את הלסת.

אני לא מסוגל לצאת מהבית – זאת הבעיה. לפני כמה שנים הייתי יוצא קצת בחושך, למכולת. אבל כשאני רואה זוגות צעירים, אני מאד מקנא. מי תרצה אחד כמוני? אפילו נכה כמוני בטח לא תרצה. ואימא שלי, כמה זמן היא תחזיק מעמד ככה? לי היה לי כוח אפילו להגיש תביעה משפטית וכבר חלפו שש וחצי שנים. תדעי לך שהתרופות הפסיכוטיות גורמות לאלימות ולהתאבדות. נותנים את זה לסכיזופרנים כדי לגמור אותם – שיתאבדו כמו דודו טופז. ועוד רבים אחרים.

תודה שאת מקשיבה לי ועוזרת למצוא עורך דין, שבאת אלי ואת מאמינה לנו שכדור אחד 9 מ"מ הרס לנו את החיים.

עד כאן דבריו של דודי.

קישורים:
פורסם על ידי ב- 6 תגובות:
תוויות: , , , , , , ,

יום שבת, 31 באוקטובר 2009

פשעי הרווחה והפסיכיאטריה - מונולוג של נערה נמלטת - חלק ב

המאמר פשעי הרווחה והפסיכיאטריה - מונולוג של נערה נמלטת - חלק ב , חנה איסלר , אוקטובר 2009.
לאחר שאושפזה בכפייה ב"הדרכת הילד", מחלקה פסיכיאטרית סגורה לילדים בביה"ח בנהריה ובפנימייה האנתרופוסופית בהרדוף, והבינה כי לא תוכל לשחרר עצמה מכבליהם אלא על-ידי מנוסה, הצליחה הנערה לצאת אל החופש עתה, כל שנותר, הוא השאלות המתמיהות על רמיסת זכויות האדם והילד בישראל

[המשך למונולוג הנערה הנמלטת מפנימיית הרווחה, פנימיית טוביה בהרדוף, זאת לאחר שאושפזה שלא-מרצונה במחלקה פסיכיאטרית סגורה לילדים בבית החולים הממשלתי בנהריה].

אל הפנימייה נשלחים הילדים להשלמת ה"טיפול"; באם טיפולם לא הושלם, הם מוחזרים חזרה ל"הדרכת הילד" בבית החולים בנהריה. להלן חלקו השני של מונולוג הנערה (ציטוט):

"הבנתי שעלי לברוח ולהסתתר. חברים של המשפחה בחיפה עזרו לי לכמה ימים. וסיפרו לי על פרופ' אסתר הרצוג, התקשרתי אליה והיא מצאה לי כמה משפחות שהיו מוכנות להחביא אותי. אצל אחת הייתי שבוע, עשרה ימים, ושלושה חודשים אצל נחמה - מה יש לומר...

"אסתר דיברה במקומי עם איציק [איציק מעוז, פקיד הסעד, מכרמיאל] שרדף אחריי, פחדן חסר חוליות, והוא הפסיק לחפש עם המשטרה... הוא כל הזמן ניסה לפתות את אימא שלי ואותי לבוא להיפגש איתו. אבל היה ברור לי שזאת מלכודת. לא באתי. לא יצאתי מהבית. אימא שלי הלכה לפגישה, והייתה איתו עוד פקידת סעד חדשה שעמדה להחליף אותו, שמעתי שהיא רעה גם כן.

"את שואלת על התרופות? זרקתי אותן במעטפה שנתנו לי לחופש - שיחפשו אותה בזבל! שווה הרבה כסף...

"כל כרמיאל היו בפרויקט מבצע - להחזיר את החוצפנית לפנימייה.

"כתבתי מכתב לשופטת קרוואני - אעביר לך אותו - שתוך חמש דקות הפסיכיאטר החליט שאני חולת נפש, שלא יודע אפילו עברית. שזאת לא בדיקה - זאת בדיחה! השופטת החליטה שהיא אוסרת לתת לי תרופות בכוח, שיעשו לי אבחון מחדש. מי רוצה את האבחונים שלהם? לא האמנתי בחוות הדעת שלהם. נראה לך שהגעתי לשם?

"קיבלתי אישור לבקר את אבא שלי בטורקיה, שלא ראיתי אותו שלוש וחצי שנים. לחופש הגדול. הייתי צריכה לחדש את הדרכונים שלי - גם הטורקי וגם הישראלי, ואימא שלי חתמה. עד הרגע האחרון איציק הטריד אותי, רצה שאבוא לפגישה ביום הטיסה לחתום איתו הסכם, לא יודעת איזה הסכם... התפללתי לאלוהים שתהיה שביתה ברווחה. והוא שמע לי... הייתה שביתה! את זוכרת, עם המשאיות שרצו לחסום כבישים? זה היה ביום הטיסה. אבל היא הסתיימה ב-4... ברווחה... ואני מה זה פחדתי שהוא יבוא לשדה, כל הזמן בדקנו אם אין לי עיכוב יציאה מהארץ... אין לך מושג איזה מתח!

"נחמה וכולם ליוו אותי לשדה והלכו איתי עד ביקורת הגבולות, עד שסוף סוף עברתי... אל תשאלי, היה עיכוב בטיסה של 45 דקות. פחדתי שזה הוא, איציק בא להוריד אותי מהמטוס. איזה רגע של ההמראה... ושל אבא שלי שחיכה לי, בן דוד שלא הכרתי וגם סבתא שלי מצד אבא.

"רציתי להירשם לתיכון, הייתי צריכה תעודת גמר כיתה ח', והייתי רק שבוע בחטיבה, בנהריה יש בית ספר בדיחה ובפנימייה תקעו אותי בכיתה ז', למרות שסיימתי ז' בהצטיינות. הם שלחו בסוף מהחטיבה אישור שלמדתי בכיתה ח' - לא שסיימתי, בהתחלה בלי חותמת, אחר כך שלחו בדואר רגיל... אבל בסוף עשו לי מבחן קבלה. עברתי בקלות. ואני לומדת בתיכון היהודי באיסטנבול. פה הכל שונה, היחס... אני אטרקציה. אין להם ילדים שבאים מישראל, אלא ההפך... הם שואלים אותי הרבה שאלות. בהתחלה שנאתי את ישראל, אבל אני מספרת להם גם דברים טובים.

"יש לי הרבה מסמכים וצילומים מהשנה הזאת וכואב לי שחברות שלי עדיין שם פוחדות לדבר ונורא סובלות. זה מאוד יפה שאת מתעניינת בזה. תודה. אבא שלי מה זה מאושר שאני איתו. יש לנו חופשים של כל הדתות - זה ממש טוב. חג שמח, ביי...".
"התרופות הפסיקו לה את המחזור והצמיחה. ישנה עם אורות דלוקים יותר משבועיים. עם יד קפוצה בגלל בדיקות הדם הכוחניות. הייתה בטראומה..."

▪ "כאילו יצאה ממחנה ריכוז"

ערכתי ראיון עם נחמה, האישה שנתנה לנערה מסתור במשך כמה חודשים. נחמה גוללה בפניי את הדברים הבאים:

"אינני יכולה להירגע מסיפור הזה. הילדה הזאת נכנסה ללבי, נכנסה למשפחה שלי, כולנו אוהבים אותה. אסתר הרצוג פנתה אלי בחודש יוני השנה, ושאלה אם אני מוכנה להסתיר ילדה שברחה מפנימיית רווחה. הגיעה ילדה בת 14, שדופה, עיניים שקועות, עם עיגולים צהובים, מבט מבוהל - משהו נוראי! כמו אחרי מחנה ריכוז. כולה מסוממת. דיברה בווליום נורא גבוה, מכונת ירייה. וזה אחרי עשרה ימים שלא הוציאה הגה אצל הקודמת שהסתירה אותה. אי-אפשר היה להבין אותה. דיברה בנסערות עם כל אחד שנכנס - אבל מאוד מתודית.

"התרופות הפסיקו לה את המחזור והצמיחה. ישנה עם אורות דלוקים יותר משבועיים. עם יד קפוצה בגלל בדיקות הדם הכוחניות. הייתה בטראומה מאיציק הזה. לא יכלה לאכול, התרופות גורמות לאובדן תיאבון, וגם בכלל שהאכילו אותה בכוח. הצלחנו בהמון סבלנות ואהבה לפתוח אותה. את יודעת שאני בשלנית... חנה, אני לא יכולה למצוא מנוחה, כל עוד מלא ילדים נמצאים בסבל כזה...

"מאוד רציתי שיביאו אותי בפני שופט על ההסתרה הזאת, ממש רציתי, ואני מוכנה להסתיר את כל הילדים שיברחו משם. תכתבי את זה! רוצה להביט לשופט בעיניים ולומר לו את מה שאני חושבת, ושיגיד לי שהוא מוכן שהילד או הילדה שלו יקבלו כזה טיפול. אני אלחם עד הסוף לשינוי הזוועה הזאת".
▪ קולות ילדים קוראים במדבר

עולות הרבה שאלות נוקבות משני הראיונות הללו שקיימתי. אך הגדולה מכולן והמרכזית:

הכיצד עומדת נערה כזאת חכמה, אמיצה ומדהימה, מיניאטורית, ונאבקת מול מערכת כל-כך אימתנית ל-ב-ד-ה - בישראל של 2009? איך ייתכן שכולם נגדה?

  • האימא שלה, חסרת האונים - מול בת מתבגרת מרדנית.
  • הרווחה - פקידי הסעד לחוק הנוער - עם סמכויות עוצמתיות כמעט ללא גבול.
  • בית הספר שהפקיר אותה ולא פתר את בעייתה החברתית - ודחף אותה לאשפוז, יועצת שלא שמעה על סודיות פסיכולוגית. במי על הילדה להאמין?
  • בית החולים - שמפקיע ממנה את זכויות החולה והאדם וממכר אותה לתרופות - באיומים, בקשירות ובאלימות.
  • הפנימייה האנתרופוסופית שפועלת בניגוד לכל עקרונות האנתרופוסופיה מבודדת אותה מהעולם - וממשיכה במלאכת הסימום - ענישה בתרופות ובהכפלת מינונים. ומנצלת אותה לעבודות שירותים.
  • בתי המשפט לנוער שפועלים בחשאי ונענים בקלות מדהימה לבקשות הרווחה והפסיכיאטריה ללא ייצוג והגנה למשפחות.
  • הסיוע המשפטי, שמעסיק עורכי דין מהדרגה הירודה ביותר, שמשתפים פעולה עם המערכת ואינם מגנים באמת על הילדים והוריהם. וזאת בתשלום.
  • הפסיכיאטרים המחוזיים שמשמשים כחותמת גומי, וכולם צוחקים עליהם. לא ממש מתעניינים במתרחש במוסדות הבלתי מבוקרים.

שללו לילדה זו ולכל הילדים המאושפזים את הזכות על גופם, על תודעתם, על רצונם - בניגוד לזכויות האדם, לזכויות הילד. גזלו מהם את הבית, את ההורים, ומבקשים מהם להסתגל לזה?!?!?! וגם להיות ילדים טובים ושקטים - בקיצור - זומבים.
▪ עת לביטול השערוריה המחרידה

עוד כמה שאלות להעמקת החשיבה:

  • מדוע הסיוע, שאינו מסייע, מתנגד להגשת ערעורים על החלטות בית המשפט לנוער? כמה אכן הוגשו?
  • האם פסיכיאטר במדינת ישראל אמור לדעת את השפה העברית על בוריה, או שרוסית מספיקה?
  • הכיצד פנימיית רווחה, שמקבלת תקציבי ענק כדי לשקם ילדים, הופכת אותם לעבדים?
  • מהיכן לקוחות שיטות הכליאה האכזריות והקשירות? מרוסיה? מארגנטינה? או מהאינקוויזיציה?
  • מדוע כוח העזר, הגברים, מפשיטים את הילדות והאחות באה להזריק? האם אין זו התעללות מינית במסווה של טיפול?
  • מדוע לא בודקים את תופעות הלוואי האיומות הנגרמות מהשימוש הבלתי-אחראי והבלתי-מבוקר בתרופות הפסיכיאטריות? שיניים מרוסקות, עיוותים גופניים - דיס-טוניות, בעיות הורמונליות, אובדן פוריות, רעד בלתי פוסק, בעיות מוחיות ועוד...
  • מי אחראי על שיקום הקורבנות? מי משלם עבור זה?
  • מדוע הסניגוריה הציבורית לא נותנת הגנה לאסירים הללו - שהם גם במאסר וגם באונס תרופתי?
  • מדוע שמים תווית על ילד בגיל ההתבגרות שעובר משבר והורסים לו את החיים?

השופט יצחק עמית, שפסק בערעור על אשפוז כפוי של נער בן 14 ב-12 ליולי 2009 להחזירו לחיק אימו, כשהוא קורא למחוקק לשנות את חוק הנוער בהקדם; ואני, שמשמשת לילדים צינור לזעקתם, קוראת לכל הקוראים להצטרף למאבק לביטול האשפוז הכפוי ולבניית מערך טיפולי חומל, אוהב ומטפל. הן לילדים ולנוער והן לכל אדם באשר הוא אדם.
תגים: פסיכיאטר ויקטור חזנוב, רחוב גוט לוין 10 חיפה, עמותות הרווחה, בדיקה פסיכיאטרית, פקיד הסעד יצחק (איציק) מעוז, פסיכיאטר ילדים ונוער, בדיקה פסיכיאטרית "ממוחשבת", TOVA, אשפוז כפוי, טיפול פסיכיאטרי, בדיקה פסיכיאטרית של שתי דקות, מרפאת כרמיאל, מרכז רפואי לבריאות הנפש ע"ש פליגלמן (מזרע) כרמיאל, משרד הבריאות, משרד הרווחה, המינהל לשירותי הרווחה כרמיאל, בית חולים נהריה, בית חולים פסיכיאטרי נהריה, "הדרכת הילד" נהריה, עובדת סוציאלית שרית פישל עבאדי, לימור עופרת אוסטרובסקי - יועצת בית ספר הורוביץ - כרמיאל, אילנית כץ - רכזת ועדת החלטה - כרמיאל, סטייסי שוורצגלס - טיפול במשפחה - רווחה כרמיאל, שרונה שטיינברג - עובדת סוציאלית ילדים ונוער - רווחה כרמיאל, מרגריטה סלוב - עובדת סוציאלית כרמיאל, עובדת סוציאלית לנערות - שרית פישל עבאדי - כרמיאל, שולה מנחם - ראש מינהל הרווחה כרמיאל, איליה לוי - פסיכולוג - שירות פסיכולוגי כרמיאל, ויקטור חזנוב - פסיכיאטר מחוזי בגוש משגב, פסיכיאטר ד"ר מרסלו שפיץ - מנהל המחלקה הפסיכיאטרית "הדרכת הילד" נהריה, רותם אלקובי אלבז - פקידת סעד ועובדת סוציאלית - רווחה כרמיאל, צביקה שחורי - צלם של תמונות הילדים "בסיכון" בפנימיית טוביה, שמחה שחורי - אם הבית בפנימיית טוביה, איתי אושינסקי - מדריך בפנימיית טוביה, פסיכיאטר מיכאל קוזולין - מחלקה פסיכיאטרית "הדרכת הילד" נהריה,
.
קישורים:
פורסם על ידי ב- 2 תגובות:
תוויות: , , , , , ,

יום שלישי, 27 באוקטובר 2009

המדינה עירערה על זיכוי פסיכיאטר הילדים ד"ר מרסלו שפיץ - בית חולים נהריה - "הדרכת בילד", ממעשה מגונה בנער

אוגוסט 2007
הפסיכיאטר ד"ר מרסלו שפיץ המשמש מנהל מחלקת אשפוז פסיכיאטרי לילדים המכונה "הדרכת הילד" - בית חולים נהריה, הואשם בעבר בהאשמות חמורות, אך זוכה מחמת הספק. המדינה אף עירערה לבית המשפט העליון בעניינו.

להלן הכתבה המדינה עירערה על זיכוי פסיכיאטר הילדים ד"ר מרסלו שפיץ ממעשה מגונה בנער , אוגוסט 2007 , הארץ
.
פרקליטות המדינה עירערה אתמול (חמישי) לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, לזכות את הד"ר מרסלו שפיץ, פסיכיאטר ילדים ונוער, מעבירות של מעשים מגונים בקטין. בעקבות הערעור ייתכן שיוטלו מגבלות על עבודתו של שפיץ ועל רשיונו לעיסוק ברפואה. לאחר זיכויו הודיעו משרד הבריאות ונציבות שירות המדינה כי ישקלו מחדש את החלטתם להשיבו לעבודה אם יוגש ערעור.
.
פסיכיאטר ד"ר מרסלו שפיץ
פסיכיאטר - דוקטור מרסלו שפיץ - האשמות חמורות
מרסלו שפיץ - האשמות חמורות
שפיץ מואשם כי ב-1999 בעת שהנער, בן 15, אושפז במחלקה, נהג להניח את ידו של הנער על אזור חלציו ואת ידו שלו על חלציו של הנער, מעל לבגדים; הצמיד את ראשו של המתלונן לאזור חלציו, ואת פיו לאזור חלציו של הנער; ואף הורה לנער המטופל לקום, הצמיד אותו כשפניו לשולחן, נצמד למתלונן עם אגן ירכיו כשהוא נוגע באבר מינו מעל לבגדים ומניע את אגו בצמוד לישבנו של הנער. המדינה מציינת בערעור, כי כל שופטי המחוזי התרשמו שהמתלונן אמין, שלא היה במצב פסיכוטי, ושלא סבל ממחשבות שווא. ? בניגוד למה שטען שפיץ.

שופטי בית המשפט המחוזי זיכו שפיץ מחמת הספק ברוב דעות של שני שופטים נגד אחד. הם קבעו כי ייתכן שמצבו הנפשי הרעוע של הנער ורצונו העז להשתחרר מאשפוז גרמו לו לבנות גרסה מפלילה שהוא עצמו האמין בה, או שהנער פירש באופן מוטעה את המעשים שביצע בו שפיץ. השופטים העלו כמה ספקות, ובהם - העובדה שלפי גרסת הנער, המעשים נעשו בחדר שלא היה נעול, בעת שאמו של המתלונן המתינה לו מחוץ לחדר וכן שהנער סיפר לאמו על המעשים רק לאחר התקרית החמורה ביותר.

בערעור נטען כי בית המשפט התעלם מהעובדה שמרסלו שפיץ שיקר שקר בוטה בעדותו בעניין מהותי, כשטען כי איבחן את הנער כמי שנמצא במצב פסיכוטי וסובל ממחשבות שווא ? בניגוד למה שנכתב ברישומים הרפואיים שלו ושל שאר הרופאים שטיפלו בנער. המדינה אף טוענת כי הפער העצום בין התלונה לבין גרסתו של שפיץ, שהעיד שלעיתים שם יד על כתפו של המתלונן ולעתים על ברכו, אינו פער שניתן לגשר עליו באמצעות הסבר של טעות בפרשנות.

בערעור נטען כי אין כל מקום לספקות אלה. בנוגע לעיכוב בהגשת התלונה נטען כי הדבר אופייני לקורבנות עבירות מין. הנער אמר בעדותו שבטח ברופאו, ולא האמין שינצל אותו: "הייתי במצב של מבוכה וקיפאון, מאוד בטחתי בו באותה תקופה ראיתי בו מישהו שיכול לעזור לי. אמא שלי גם אמרה שהוא רופא טוב ויעזור לי, ולא יכולתי להאמין שרופא יכול לעשות כזה דבר", העיד הנער, "פחדתי להגיד למישהו כי חשבתי שהוא יעזוב אותי ולא ירצה לטפל בי." הוא גם סיפר שהיה נבוך לספר על המעשים, ורק בהדרגה הבין שמדובר במעשים מיניים. בערעור נטען, כי סביר שהנער העדיף שלא לפרש את המעשים כבעלי קונוטציה מינית, והתלונן בפני אמו רק לאחר האירוע האחרון, שהיה החמור מכולם.

כן נטען, כי המעשים בוצעו מאחורי דלתות סגורות, כאשר לא היתה לאיש סיבה להיכנס ולהפריע להם, ולעתים אף מאחורי דלת נעולה; וכן שהיו כאלה שאפשר להפסיקם מיד בלא לעורר חשד, ולכן ייתכן שהתרחשו, ולא היו כרוכים בסיכון רב לנאשם.

קישורים:
פורסם על ידי ב- 12 תגובות:
תוויות: , , , , ,

יום שלישי, 20 באוקטובר 2009

קופת חולים מאוחדת - ד"ר ולדימיר צ'יסטיק - 3 שנים של סם קלונקס ותרופות אנטי חרדה מטשטשות אחרות לחולה המאובחנת בדמנטיה

ספטמבר 2006 - מדובר באישה גמלאית, כבת 60 עם בעיות בזיכרון עקב כנראה דמנטיה, המטופלת מספר שנים אצל ד"ר ולדימיר צ'יסטיק מ.ר. 25317 , מספר רופא מומחה 16598, במסגרת היותו נוירולוג בקופת חולים מאוחדת.
.
האשה טובה, תמימה והגונה, מעולם לא פגעה באיש, בעלת השכלה גבוהה. כל ימיה עבדה, גידלה שלשה ילדים.
סדר יומה קבוע, יוצאת בבוקר עם בד"כ עם בנה לקניון, או בית קפה, שהייה הכוללת שיחה, והליכה. מנוחת צהריים, ואחר הצהריים לעתים יוצאת עם בנה. אישה נוחה נעימה לשיחה, ומנומסת.
.
ביוני 2006 בעקבות מינוי כפוי ופתאומי של אפוטרופוסים על האישה השתנה אורח חייה באופן פתאומי, ורוב שעות היום היתה בביתה עם אחד האפוטרופוסים שלה, בעלה, ללא יכולת להיפגש עם בנה כבעבר. מצבה החל להחמיר במהירות.

ניסיון פניה של בנה אל ד"ר ודימיר ציסטיק (מומחה לנוירולוגיה) ביוני 2006 עלה בתוהו, הרופא חזר באופן סיסטמתי ואמר לבן כי הוא מבין את הרגשתו בשל מצבה של אמו, והתחמק מלשמוע מה יש לבן לומר בעניין האם המטופלת אצלו.
.
ע"פ ידיעה מאחד האפוטרופוסים (הבעל), החל הרופא הנוירולוג ד"ר צ'יסטיק בספטמבר 2006 במתן תרופות נוגדות חרדה מרגיעות חזקות כגון קלונקס. תרופות אלה לא הועילו למטופלת מאחר ולא נגעו בבעיה האמתית של המטופלת, שהוא הצורך הנפשי לצאת מהבית עם בנה או עם מישהו אחר שייתן לה את תשומת הלב הנדרשת.
.
הנוירולוג ד"ר ולדימיר צ'יסטיק טיפל באישה וממשיך לטפל בה בשיטת הטיפול הנצחי בסימפטומים, ולא בשורש הבעיה. הטיפול בסימפטומים הוא לכל החיים וכולל הלעטה בסמים מרגיעים קשים בעלי תופעות לוואי הרסניות כגון קלונקס.

המטופלת איבדה יכולת דיבור, תנועה, הליכה, לעיסת מזון, היא משותקת בכל גופה כמעט לגמרי, עיניה לא ממוקדות, ויש לעתים עויתות בפניה. האישה עדיין מולעטת בקלונקס ע"פ מירשם רופא. (נכון לאוקטובר 2009).
.
תופעות לוואי חמורות של קלונקס clonazepam

מספר תופעות לוואי של קלונקס clonazepam, המתרחשות לעתים רחוקות, הן רציניות ויש לדווח מיידית לרופא המטפל. אלה כוללות, אך אינן מוגבלות ל:

* דיכאון (או החמרת דיכאון קיים)
* בעיות יציבות, נפילה לעתים תכופות במיוחד (מסוכן במיוחד אצל קשישים)
* מחשבות אובדניות
* קשיי נשימה
* בעיות זיכרון
* חרדה, התרגשות, או תסיסה
* עוינות, תוקפנות, זעם
* נדודי שינה (ראה קלונופין תופעות לוואי)
* הזיות
* סימנים של תגובה אלרגית, כולל פריחה בלתי מוסברת, כוורות, גרד, נפיחות בלתי מוסברות.

תופעות לוואי נפוצות של קלונקס

Clonazepam נחקרה ביסודיות במחקרים קליניים. תופעות לוואי נבדקו בקבוצה של אנשים שנטלו את התרופה בהשוואה לקבוצת ביקורת ללא נטילת התרופה. כתוצאה מכך, אפשר לראות מהן תופעות לוואי שהתרחשו, ובאיזו תדירות הן מופיעות.

במחקרים אלו, תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של clonazepam כוללות:

* נמנום - של עד 50 אחוזים של אנשים
* בעיות קורדינציה - עד 30 אחוזים
* בעיות התנהגות - עד 25 אחוז
* סחרחורת - עד 12 אחוזים
* זיהומים בדרכי הנשימה העליונים - עד 10 אחוזים.

תופעות לוואי נפוצות אחרות של קלונקס clonazepam (היווצרותן בין 1 ל 10 אחוזים) כללו:

* בעיות דיבור
* ירידה בחשק מיני
* בלבול
* דלקות סינוס
* אף הרגיז או נוזל
* שיעול
* כאב גרון
* עייפות
* התכווצויות כואבות במחזור
* בעיות מיניות (ראה klonopin תופעות לוואי).

תופעות לוואי אפשריות אחרות של קלונקס
יש תופעות לוואי אחרות אפשריות של clonazepam. אלה לא היו בין תופעות הלוואי הנפוצות ביותר שדווחו (למרות האחוז המדויק של אנשים אשר פיתחו את תופעות הלוואי הללו לא דווח). תופעות הלוואי הללו כללו:

* אובדן משקל או עלייה במשקל (ראה klonopin ובעיות במשקל)
* כאבי ראש מיגרנה
* נפיחות ברגל או בקרסול
* התנהגות כמו שיכור
* לפרפר
* כאבי שיניים
* הזלת ריר מוגבר
* טחורים
* תחושה ספינינג (ורטיגו)
* דלקות אוזניים
* בחילה בנסיעות
* שיגרון (Rheumatism, כאבי מפרקים)
* כאב גב
* התכווצויות שרירים
* בעיות מחזור
* הגברת התעטשות
* התקפי אסטמה
* דימומים מהאף
* אקנה
* נשירת שיער
* הפסד של טעם
* קושי חולף בשלפוחית השתן או בעיות אחרות
* בעיות ראייה.

התרעות ואזהרות לנשים בהריון

קלונקס עלולה לגרום למומים מולדים מסוימים, ונשים בשליש הראשון של ההריון לא צריכות לקחת את קלונקס. ליידע את הרופא המטפל אם הינך בהריון או עלולה להיכנס להריון. אמהות מיניקות לא צריכות לקחת את קלונקס, כפי שהוא ניתן להעברה אל התינוק דרך החלב. ליידע את הרופא שלך אם אתה לוקח קלונקס לפני ההנקה.

אזהרות:
התרופה עלולה לגרום להתמכרות ולכן אין ליטול אותה ללא המלצה ומעקב של הרופא המטפל. בזמן הפסקה חדה של התרופה יש סכנה לתגובה קיצונית המלווה בהזיות, שינויים בלחצי הדם ורעד קשה עד התקף אפילפטי. לכן מומלץ להפסיק את התרופה באופן הדרגתי בהדרכת הרופא המטפל.
השימוש בתרופה עלול לפגום בערנות ועל כן מחייב זהירות בנהיגה ברכב, בהפעלת מכונות מסוכנות ובכל פעילות המחייבת ערנות מרבית.
חולים המקבלים את התרופה צריכים להימנע משתיית אלכוהול.
חולים הסובלים ממחלת ריאה, כבד, כליות או מיאסטניה גרביס צריכים להודיע על כך לרופא המטפל לפני תחילת הטיפול.
בטיחות התרופה בהריון טרם נקבעה בוודאות ולכן להימנע משימוש בזמן ההריון ולהיוועץ ברופא המטפל לגבי המשך הטיפול.
השימוש בתרופה אסור לאמהות מניקות.
קלונקס עלול לגרום לבעיות נמנום וקשיי נשימה חמורים, וזה עלול להיות סכנת חיים. סיכון זה גדל כאשר קלונקס בשילוב עם אלכוהול, סמים, תרופות או חומרים אחרים או לגרום לנמנום ועל ידי הרגעה. אסור לנהוג או להפעיל ציוד כבד עד שיודעים איך קלונקס משפיע.
קלונקס עלול לגרום להחמרה בהתקפים. זה שכיח ביותר אצל אנשים שיש להם יותר מסוג אחד של התקף. יש לידע את הרופא המטפל אם ההתקפים מחמירים או משתנים.

הפסקת נטילת קלונקס - נסיגה

קלונקס היא תרופת מרשם מאושרת לטיפול בהפרעות פאניקה וסוגים מסוימים של התקפים אפילפטיים. היוא חלק מקבוצה של תרופות המכונה בנזודיאזפינים. כל הבנזודיאזפינים הם חומרים נשלטים, כלומר הם עלולים לגרום תלות פסיכולוגית והפיזית. מאחר וקלונקס clonazepam עלול לגרום לתלות, אסור להפסיק לקחת אותו בפתאומיות.

תסימני נסיגה מקלונקס

עצירת נטילת קלונקס מהר מדי (במיוחד אם נוטלים מינונים גבוהים של הסם) עלולה לגרום לתסמיני נסיגה.
סימפטומי נסיגה של קלונקס עלולים לכלול, אך אינם מוגבלים ל:

* קהות או עקצוץ
* בחילה, הקאות או שלשולים
* דופק לב מהיר (טכיקרדיה)
* דפיקות לב
* הזיות
* אובדן זיכרון
* התקפי פאניקה
* סחרחורת
* שינויים באישיות
* רגישות צליל או אור
* קדחת
* כאבי ראש
* חרדה
* מתח
* דיכאון
* נדודי שינה
* חוסר מנוחה או עצבנות
* בלבול
* הזעה.

כמו עם תרופות אחרות של אפילפסיה, עצירת קלונקס clonazepam מהר מדי עלולה להגביר את הסיכון להתקפים, או לגרום לסוג של התקפים שלא היו מעולם.

קישורים:
פורסם על ידי ב- אין תגובות:
תוויות: , , , , , , ,
הירשם ל- רשומות (Atom)