יום ראשון, 12 בפברואר 2012

עמותת מגן לזכויות אנוש: כ- 47,071 אנשים מתו במערכת בריאות הנפש - משנת 1955 ועד שנת 2007


כ- 47,071 אנשים מתו במערכת בריאות הנפש -

וכתוצאה מטיפוליה, מוות אינו תופעת לוואי של מחלת נפש

משנת 1955 ועד שנת 2007 מתו בבתי חולים ומחלקות פסיכיאטריות בישראל כ- 47,071 אנשים בוגרים. 50% מהם מתחת לגיל 65, דהינו בין הגילאים 18-64. מוות אינה תופעת לוואי של מחלת נפש. סיבות המוות מעולם לא פורסמו על ידי משרד הבריאות, המסרב למסור את המידע אודות הסיבות למקרי המוות האלה.

לשם השוואה: מאז קום המדינה, בכל מלחמות ישראל ופעולות האיבה נהרגו 26,680 אנשים. ומשנת 1955 עד שנת 2011 נהרגו בתאונות דרכים 30,000 אנשים!

השנתון הסטטיסטי של מערך בריאות הנפש משנת 2002 מגלה שמשנת 1955 עד שנת 2002 התקבלו לאשפוז פסיכיאטרי 151,240 אנשים, מתוכם נפטרו 46,754 אנשים. מנתונים אלו עולה שכשליש מהמאושפזים בבתי חולים ומחלקות פסיכיאטריות נפטרו במהלך האשפוז או מייד לאחריו. רק 9% מהם התאבדו. לא נמסר מידע אודות סיבות מותם של הנפתרים. ב- 10 שנים האחרונות נפטרו 1163 אנשים. כל שלושה ימים מת אדם במחלקות פסיכיאטריות או מחוצה לה כתוצאה מטיפולים פסיכיאטרים במדינת ישראל!

לבקשות של העמותה לחשוף את הסיבות למקרי המוות השיב משרד הבריאות בשלילה בשל חיסיון רפואי. זהו תרוץ בלבד משום שלא ביקשנו את שמות הנפטרים.

מכוון ששליש מהמאושפזים הפסיכיאטרים מתים במהלך האשפוז או מייד לאחריו נראה ל"עמותת מגן לזכויות אנוש" שישנן לכאורה סיבות פליליות המביאות למקרי המוות לכן אנו דורשים במפגיע מועדה ממלכתית לא תלויה או ממשטרת ישראל לחקור ישירות את סיבות המוות.

בדו"ח מבקר המדינה מיום 11 יולי 2005 מציין המבקר שבמרכזים לבריאות הנפש בבאר יעקב, שלוותה וגהה נערכו ניסויים רבים בקשישים וחולים שיקומיים, בלא שהחולים נתנו את הסכמתם להשתתף בניסויים, ומבלי שחתמו על טופס הסכמה מדעת. הדו"ח מציין עוד כי הנוהל קובע שעל החוקר לדווח לוועדה המוסדית על כל מקרה מוות, על כל אירוע חריג או בלתי צפוי שקרה בניסוי. מבדיקת דיווחים של בתי חולים למשרד הבריאות על 37 מקרי מוות עולה, שבשישה מקרים דיווחו החוקרים לוועדות המוסדיות על האירוע רק לאחר חודש ימים ויותר מהמועד בו נודע להם על הפטירה, וב-15 מקרים דיווחו לאחר שבוע עד חודש.

פגיעה כזו בבני אדם חלשים וחסרי מגן היא בלתי אנושית. אנו דורשים ליישם בישראל חוק ותקנות המחייבים את כל הגורמים המטפלים לדווח מידית על כל מקרה מוות במהלך אשפוז פסיכיאטרי במדינת ישראל, כדוגמת החוק אשר חוקק בשנת 1993 במדינת טקסס וחוקים דומים במדינות רבות נוספות בארה"ב וכן באוסטרליה, יפן ודנמרק.

יהודה קורן דובר העמותה

על פסיכיאטריה בישראל
ראיון עם יהודה קורן דובר עמותת מגן לזכויות אנוש
ד"ר אבי יעקובוביץ' מ"ערוץ ההידברות" מראיין את מר יהודה קורן, דובר עמותת מגן לזכויות אנוש, על פסיכיאטריה בישראל ופעילות העמותה.
לצפייה בראיון הקלק כאן.  http://www.hidabroot.org/MediaDetail.asp?MediaID=13638

יום שישי, 10 בפברואר 2012

יולדת באפלה - טיוח ורשלנות פושעת במחלקה הפסיכיאטרית בהדסה עין כרם

פרופ. פסיכיאטר משה קוטלר - חוות דעת פסיכיאטרית עלה תאנה לרשלנות רפואית
משה קוטלר - חוות דעת עלה תאנה לרשלנות רפואית
רפואה או עבודת אלילים של תיוגים וטיפולים פסיכיאטריים

המאמר יולדת באפלה , ישראל היום , מרץ 2011 , רן רזניק
ליאורה (שם בדוי) היא אישה צעירה, בסוף החודש השביעי להריונה, שאושפזה, בשל מצבה הנפשי הקשה, בחדר בידוד במחלקה הפסיכיאטרית בהדסה עין כרם • לילה אחד היא ילדה שם לבדה, בלי שאיש ייענה לקריאותיה • במהלך הלידה נחבט ראשה של התינוקת ברצפה וכיום היא סובלת משיתוק מוחין ומפיגור • בפסק הדין באחת הפרשות הרפואיות החמורות שנחשפו בישראל קבע בית המשפט שבית החולים התרשל בטיפולו במאושפזת • "ישראל שישבת" חושף: כך ניסה בית החולים הדסה עין כרם לחמוק מאחריות
רן רזניק (צילומים: אסנת קרסננסקי, יוסי זליגר, ליאור מזרחי)

חודשים ספורים לאחר נישואיה, באביב 2004, החלה ליאורה, שם בדוי, לסבול ממשבר נפשי קשה כתוצאה ממוות פתאומי של קרוב משפחה. בתוך זמן קצר היא אובחנה כלוקה בסכיזופרניה ואושפזה בכפייה בהדסה עין כרם. האשפוז נעשה במחלקה הפסיכיאטרית בהדסה ולא במחלקה סגורה של אחד מבתי החולים הפסיכיאטריים בירושלים, מאחר שהרופאה שלה סברה שבבית חולים כמו הדסה היא תוכל לקבל מענה ומעקב רפואי לא רק למחלת הנפש הקשה שממנה סבלה, אלא גם להריונה - שכן ליאורה היתה אז בשבוע ה-19 להריונה.
איור: רות גוילי
יולדת באפלה - טיוח ורשלנות פושעת במחלקה הפסיכיאטרית בהדסה עין כרם
יולדת באפלה - טיוח ורשלנות פושעת במחלקה הפסיכיאטרית בהדסה עין כרם
סיפורה של ליאורה (21), שילדה בחדר הבידוד במחלקה הפסיכיאטרית, ללא כל השגחה רפואית, הפך לאחת הפרשות הרפואיות החמורות שנחשפו בישראל. הלידה אירעה כשלושה חודשים לאחר תחילת האשפוז, כשליאורה היתה בשבוע ה-32 להריונה (סוף החודש השביעי), ובמהלכה נחבט ראשה של התינוקת ברצפה. בעקבות הפגיעה אובחנה התינוקת כעבור שנה כסובלת משיתוק מוחין ומפיגור קשה. היום היא משותקת לחלוטין בשתי הרגליים ומשותקת באופן קשה בשתי הידיים וזקוקה להשגחה צמודה 24 שעות ביממה.

"היו לי כאבי תופת שרק הלך והתגברו", מספרת האם על מה שעבר עליה בעת הלידה בחדר הבידוד, "עליתי וירדתי מהמיטה, דפקתי על הדלת, אבל אף אחד לא התייחס אלי. כשאני נזכרת באירוע, אני מייד זוכרת את רעש ה'בום' של הנפילה, שהיתה בעוצמה גדולה, ואת הדם על הרצפה".

בדצמבר 2010 קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כי על הדסה לשלם לתינוקת ולהוריה פיצוי של כ-5 מיליון שקלים. פסק הדין מגולל לא רק את האירוע הקשה, אלא גם את הדרך שבה ניסה בית החולים להרחיק מעליו את האחריות.

"בין כותלי בית החולים, בחדר חשוך במחלקה הפסיכיאטרית", כתב השופט משה רביד בפסק דינו, "הסתובבה האם חולת סכיזופרניה במשך כשעה וחצי, כשהיא סובלת מצירי לידה, בלי שאיש מצוות המחלקה הבחין בדבר במשך זמן ניכר ופנה לטפל בה. כך מצאה עצמה האם, בעל כורחה, כורעת ללדת בפינת החדר, ללא כל הכנה ובלי שתהא לידה נפש... לסייע בידה לקבל את התינוקת שהגיחה לאוויר העולם. תוצאותיו העגומות של אירוע זה ראינו בנכותה הקשה ביותר של התינוקת, אשר אלמלא התרשלות הדסה אפשר היה למנוע. מקרה חמור מעין זה, המתרחש בין כותלי בית החולים, צריך היה להביא את הדסה לעשות בדיקה מקיפה כדי להפיק לקחים ולהבטיח שמקרה מעין זה לא יישנה בעתיד... (ואולם) אירוע חריג מצער וקשה מעין זה לא זכה לתחקיר מסודר של הדסה". בעקבות פסק הדין הגיש בית החולים הדסה ערעור לבית המשפט העליון.

"חולה סוערת במיוחד"

על פי תיקה הרפואי של ליאורה, תקופת האשפוז שלה התאפיינה בעליות ובמורדות - היו תקופות רגועות ושקטות והיו תקופות סוערות וקשות מאוד, שבהן היא תוארה על ידי הצוות הרפואי בהדסה כ"פסיכוטית, חסרת שיפוט ותובנה".

בבית המשפט העידה הילה הייט, האחות הראשית במחלקה הפסיכיאטרית, כי "היא היתה חולה סוערת במיוחד, שהזיקה גם לעצמה וגם לסביבה... היינו צריכים להשגיח עליה כל הזמן, מפני עצמה בעיקר. היא עשתה הרבה דברים מסוכנים, היא היתה מפילה את עצמה על הבטן, מתקלחת במים רותחים, לפעמים עם הבגדים, עושה את צרכיה בחדר... היא היתה מאוד מאוד סוערת, היא היתה שומעת קולות וזה דבר מאוד מפחיד". כחלק מהטיפול ננעלה ליאורה פעמים רבות בחדר בידוד מיוחד במחלקה, שנועד להרגעה, והיו גם מקרים לא מעטים שבהם היא נקשרה.

בתקופת אשפוזה במחלקה הפסיכיאטרית טופלה ליאורה בידי מספר רופאים. הפסיכיאטרית ד"ר חנה יובל היתה הרופאה המטפלת שלה והיא נבדקה גם בידי הגינקולוג ד"ר דוד מנקוטה, המשמש יועץ גינקולוגי של המחלקה הפסיכיאטרית בהדסה, ובידי גינקולוגים נוספים מהדסה.

כשלושה חודשים לאחר תחילת אשפוזה במחלקה הפסיכיאטרית, לאחר חצות, ילדה ליאורה את בתה התינוקת. לפי קביעת פסק הדין, בעת הלידה היא היתה לבדה בחדרה, ללא נוכחות צוות רפואי כלשהו. רק לאחר שהתרחשה הלידה בחדרה במחלקה הפסיכיאטרית הגיעו הרופא התורן של המחלקה והצוות הסיעודי לחדרה, ורק אז ניתן לה טיפול רפואי בידי צוות שמיומן במיילדות ובגינקולוגיה.

לפי ממצאי פסק הדין ולפי התיק הרפואי, התינוקת נולדה פגה, במשקל 1,600 גרם. כתשע שעות לאחר הלידה היא סבלה ממצוקה נשימתית וחוברה להנשמה מלאכותית. הפגה הועברה למחלקה לטיפול נמרץ בהדסה הר הצופים, שם אובחן אצלה דימום תוך מוחי והרס של רקמות במוח.

כמה שבועות לאחר הלידה הסתמן שיפור הדרגתי במצבה הנפשי של האם וכחודש לאחר הלידה היא שוחררה לביתה והחלה בטיפול פסיכיאטרי במסגרת של אשפוז יום. בהמשך התגרשו היא ובעלה.

מה באמת קרה בלידה?

בנובמבר 2007 הוגשה תביעת רשלנות רפואית נגד הדסה בדרישה לפיצויים כספיים לבית המשפט המחוזי בירושלים. את התביעה הגישו עורכי הדין ליאת שחר וד"ר דוד שרים בשמן של התינוקת והאם, ועו"ד ד"ר שמואל ילינק הגיש את התביעה בשמו של אבי הילדה.

אחת הסוגיות המרכזיות שנידונו בבית המשפט היתה מה בדיוק קרה לפני הלידה ובלידה עצמה, בשעה שהאם היתה כלואה בחדר הבידוד. על תהליך הלידה עצמו העידה האישה בבית המשפט ואמרה שבזמן שהיתה כלואה אף אחד מאנשי הצוות לא נענה לקריאותיה.

"לאחר כמה פעמים של לשכב ולקום, הכאבים הפכו להיות יותר ויותר חזקים", העידה בבית המשפט, "והפכו לממש בלתי נסבלים. ניסיתי להתהפך מצד לצד ולמצוא תנוחה שתהיה נוחה לי ולא הצלחתי. גררתי את עצמי בקושי מהמיטה, אז זזתי לאורך המיטה לכיוון הפינה, כדי להיתמך על ידי הקיר ועל ידי המיטה. כל אותו זמן בכיתי וצעקתי ואף אחד לא הגיע. תוך כדי התזוזה לכיוון הקיר הרגשתי רטוב בין הרגליים, חשבתי שזו ירידת מים ונדמה לי שראיתי גם דם. כשהגעתי לפינה כבר לא יכולתי לעמוד יותר, כאילו אני עושה פיפי, כדי לנסות להקל על הלחץ. פתאום שמעתי מכה חזקה. הסתכלתי וראיתי את הילדה על הרצפה עם המון דם. כל החיים שלי לא אשכח את הצליל הזה".

לעומת עדותה של היולדת, הצוות הרפואי שעבד באותו לילה במחלקה הפסיכיאטרית בהדסה העיד בבית המשפט כי השתלשלות העניינים היתה שונה בתכלית והלידה לא התרחשה כשהאם היתה לבדה. בתיק הרפואי שלה בבית החולים כתבו האחים שעבדו באותה משמרת לילה: "בתחילת המשמרת נראתה באי שקט, תלונות על כאבים בשיפולי הבטן, היה רושם של התחלת צירים והדבר דווח לרופא התורן... כעבור כמה דקות החלה ללדת, מייד הוזעק צוות של חדרי הלידה. במהלך הפרוצדורה היתה רגועה, עמדה בפינת החדר, התינוק טופל כראוי, ובהמשך הועברה לחדר לידה...".

ד"ר יבגני לוין, שהיה הרופא התורן במחלקה הפסיכיאטרית באותו לילה, מסר בבית המשפט ביולי 2010 גירסה שונה מזאת שנכתבה בתיק הרפואי. בעדותו סיפר כי לאחר שהלך לישון בחדר התורנים, לפני חצות, אחד האחים במחלקה התקשר אליו ואמר לו שהוא מתלבט אם יש צורך לבדוק את האם, מאחר שמדובר באי שקט חריג. לדברי הרופא, בתוך מספר דקות הוא התייצב בתחנת האחיות במחלקה. לדבריו הוא ראה אז שהאם רגועה על המיטה (את המתרחש בחדר הבידוד אפשר לראות מחדר האחיות, שכן מותקנת בו טלוויזיה במעגל סגור), ולכן התעכב מעט לקרוא את תיקה הרפואי. לאחר מכן נכנס לחדר וראה את האם בפינת החדר כשעל הרצפה, בין רגליה, תינוק בוכה. הרופא קרא לאחים שהגיעו במהירות, התקשר לרופא הילדים ולגינקולוג שטיפלו בתינוקות עד שהגיע צוות מתגבר והעביר אותן למחלקת היולדות.

"למחרת הלידה הוחזרתי לאותו חדר", מספרת ליאורה, "ואני זוכרת שנשארו אפילו חלק מכתמי הדם על הרצפה בפינת החדר. כואב לי מאוד על הילדה. למה שתיוולד בצורה כזו ותחיה בצורה כזו?".

בית החולים ניסה לדחות בבית המשפט את גירסתה של ליאורה וביקש מבית המשפט לפסוק שלא ניתן לסמוך על עדותה של האם, שלפיה התינוקת נפלה במהלך הלידה, מאחר שיש אצלה חשש לעיוות תפיסת מציאות, עקב מחלת הסכיזופרניה שממנה סבלה באותה עת. בית החולים הדסה התבסס בקביעה זו על חוות הדעת המקצועית של פרופ' משה קוטלר, מבכירי הממסד הפסיכיאטרי בישראל, המכהן בין השאר כמנהל בתי החולים הפסיכיאטריים הממשלתיים בבאר יעקב ובנס ציונה; כיו"ר המועצה הלאומית לבריאות הנפש במשרד הבריאות; וכמשנה לדיקן (לנושא החינוך הרפואי) בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב.

פרופ' קוטלר לא פגש את ליאורה ולא בדק אותה בעצמו. הוא התבסס בחוות דעתו על התיק הרפואי שלה מהדסה ומקופת חולים כללית, וכן על הספרות הרפואית בנושא זה. הוא ציין בעדותו כי מחקרים רבים הראו שלחולי סכיזופרניה יש פגיעה בולטת בזיכרון ויש אצלם תופעה של עיוות המציאות עקב המצב הפסיכוטי החריף. לטענתו, התגלו אצל חולים אלה טעויות בהבחנה בין דמיון למציאות וזיכרונות שווא.

פרופ' קוטלר ציין כי בעייתי מאוד לקבוע שאירוע מסוים קרה על סמך דבריה של האם בלבד, והקביעה המשפטית ראוי שתיקבע במקרה זה על פי "מסד נתונים אובייקטיביים מוצקים ולא על מכלול של טענות ונתונים סובייקטיביים". קוטלר העלה גם השערה כי מאחר שמדובר ב"אישה צעירה, בשנות ה-20 לחייה, היא תתקשה להתמודד עם מציאות שבה בתה נכה נוירולוגית קשה עקב לידה מוקדמת, והיא כבר גרושה, תחת אבחנה של מחלה סכיזופרנית קשה ומתמשכת. לא ניתן לשלול שתנסה למצוא הסבר לסיטואציה הבלתי אפשרית באמצעות שימוש במנגנון של הטלת האחריות והאשמה על הסביבה ובכך לפטור עצמה מתחושת אשמה קשה מנשוא".

מלחמת הפסיכיאטרים

עורכי דינה של ליאורה הגישו חוות דעת מנוגדת של פסיכיאטר בכיר אחר, פרופ' שמואל טיאנו. פרופ' טיאנו הוא חבר הוועד המרכזי של איגוד הפסיכיאטרייה העולמי, ניהל את בית החולים גהה בפתח תקווה וכיהן בשורה של תפקידים בכירים ביותר בממסד הפסיכיאטרי בישראל.

פרופ' טיאנו בדק את ליאורה באוקטובר 2008. בחוות הדעת שלו הוא כתב כי סיפרה לו שכמה שעות לפני הלידה היא ביקשה מחברה שהיתה לידה שתודיע לאנשי הצוות הרפואי שיש לה צירים, אבל "הם מסרו שהצוות לא מתייחס, בטענה שהיא ממילא כל הזמן מתלוננת על כאבי בטן ושבכל מקרה זה עדיין לא הזמן ללידה. היא הרגישה כאבים חריפים עד סביבות שתיים לפנות בוקר, והיא זוכרת שבסביבות שעה זו היא הרגישה שהיא חייבת לעמוד בתנוחה של חצי כריעה. היא תמכה בעצמה בשתי הידיים בין הקיר למיטה, ואז היתה אצלה ירידת מים והילדה יצאה עם הרבה דם מסביבה. היא לא יכלה לתפוס את הילדה כי שתי ידיה החזיקו - אחת בקיר והשנייה במיטה - היא שמעה חבטה, לדבריה מפני שראשה של הילדה נחבט ברצפה. אז היא נשכבה בחצי ישיבה על הרצפה והתינוקת לידה. היא פחדה לגעת בה והיא צעקה. הצוות הגיע, עטפו את התינוקת ורצו מהר...".

פרופ' טיאנו העלה בחוות דעתו ביקורת יוצאת דופן בחריפותה כלפי עמיתו למקצוע פרופ' קוטלר. הוא כתב כי הוא "תמה על כך שעמיתי המלומד לא בדק את התובעת לפני שערך את חוות דעתו. מדובר במסמך תיאורטי שאינו עומד בקנה מידה לחוות דעת פרטנית ואישית. כולנו מכירים את הספרות הרפואית ואת העובדה שהספרות מדווחת על סבירות גבוהה או נמוכה להופעת נתונים אלו או אחרים ברמות היתכנות שונות. לא לכך התכוון המחוקק, הרופא והאתיקן כשקבע שחוות דעת רפואית תינתן על סמך בדיקה רפואית".

טיאנו סיכם כי "התקיימו ראיות מעבר לסבירות שטענתה של האישה באשר לחבלה שהיתה במהלך הלידה ברצפת חדר הבידוד היא אכן אמיתית".

בחקירתו בבית המשפט העיד קוטלר שחוות דעתו אכן היתה תיאורטית בלבד, מאחר שהוא לא בדק את ליאורה או דיבר איתה. השופט דחה בתוקף את חוות הדעת של פרופ' קוטלר וקיבל את חוות דעתו של פרופ' טיאנו ופסק כי "אין בעובדה שהאם סבלה ממחלת סכיזופרניה פעילה בתקופת האשפוז בבית החולים לכשעצמה, כדי לבטל דבריה באופן גורף. מכל מקום, לא עלה בידי הדסה להוכיח כי טענת האם באשר לאופן התרחשות הלידה משוללת יסוד בשל בעיות נפשיות שמהן סבלה".

עוד קבע השופט כי "אין ספק" שהאם זוכרת חלק מפרטי האירוע ואף קבע כי אינו מקבל את עדותו של הרופא התורן באותו לילה, ד"ר לוין, שלפיה "הלידה התפתחה בתוך מספר דקות בודדות...".

פרופ' קוטלר מסר בתגובה: "צירפתי לחוות דעתי, שאותה כתבתי בצורה מאוזנת, עשרות מאמרים התומכים בחוות דעתי. הזיכרון הוא אכן בעייתי, לדעתי, באפיזודה חריפה של סכיזופרניה".

"הם מנסים לרכוב על מצבי הנפשי", אומרת ליאורה על הניסיונות של בית החולים הדסה לפקפק באמינות גירסתה. "לא מספיק שהם התנהגו אלי באכזריות רבה, גם אחרי הלידה הם עמדו קפואים ולא שאלו אותי אפילו איך היתה הלידה. הם לא התנהגו אלי כמו בן אדם שאפשר להאמין לו, וכל מי שדיבר איתי ידע שאפשר לדבר איתי. הם לא הקשיבו לי ולא היה מי שיקשיב לי. עכשיו הם ניסו להפיל עלי את האשמה... אחרי הלידה הם לא התייחסו אלי כאל מישהי שרוצה לראות את התינוק ולא הציעו לי לראות אותו. למחרת הלידה אפילו שאלתי את אחותי אם התינוקת מתה בגלל הנפילה שלה על הרצפה.

"בגלל שהדסה הם הגדולים והחזקים הם מרשים לעצמם להתנהג ככה ולהגיד עלי כל דבר... ואילו אני, הקטנה חולת הסכיזופרניה, שנתנו לה להתענות לבד בלילה עוד זוכרת את כמויות הדם שזרמו בחדר ועכשיו אני צריכה להתמודד ולגדל את הילדה שתהיה מוגבלת לכל החיים. אבל זו ילדה שאני אוהבת מאוד, היא כל חיי ואני מוכנה לעשות ועושה בשבילה את הכל".

השוואה לג'ירפה

בית החולים ניסה לקעקע את התביעה גם בטיעון כי לא ייתכן שראשה של התינוקת נחבט ברצפה בנסיבות של לידה בכריעה. הדסה ניסתה לתמוך בטענה זו באמצעות חוות דעתו של הגינקולוג פרופ' יצחק בליקשטיין, רופא בכיר במחלקת נשים ויולדות בבית החולים קפלן ברחובות, המשמש רופא אחראי במרפאת הריונות בסיכון גבוה. בליקשטיין טען בחוות דעתו מטעם הדסה כי הטענה שהתינוקת נחבלה בראשה חייבת להניח שהאישה ילדה אותה בעמידה וזאת "כמנהג חלק מהבהמות והחיות".

לדבריו, "הרוב המכריע של הבהמות והחיות - וכך גם הנשים הכורעות ללדת בצורה טבעית (רוב הנשים בעולם) - יולד בתנוחת כריעה או רביצה. מכאן שסביר להניח שלידה ספונטנית לא תתרחש בעמידה... כאשר עובר נולד מגובה כריעה הוא איננו יכול להיחבל, גם אם הוא נופל". עוד ציין פרופ' בליקשטיין בעדותו כי מכיוון שחבל הטבור לא נקרע במהלך הלידה, התינוקת יכלה להיחבט ברצפה רק במקרה שבו האישה היולדת היתה גמדה.

בספטמבר 2010 העיד פרופ' בליקשטיין: "תינוק לא טס החוצה כמו מנוע של קטיושה. זאת לידה, תינוק נלחץ החוצה - גם בלידה מוקדמת - יוצא לאט לאט, כך שאין פה איזושהי הטסה של התינוק אל הרצפה באיזו דרמה". כשנשאל בליקשטיין איך לדעתו הגיעה התינוקת לרצפה הוא השיב: "זה לא יכול לגרום לנפילה, לחבלה. אחרת כל הג'ירפות היו יוצאות עם פגיעה מוחית... לפי ההיגיון הרפואי והניסיון הרפואי שלי, לא מכיר דרך שאפשר ללדת בעמידה".

ואולם השופט רביד דחה את עמדת הדסה גם בנושא זה וקבע כי הוא אינו מקבל את התזה של פרופ' בליקשטיין. "כאשר אישה כורעת ללדת לבדה", קבע, "ברי כי אין לה את הכוחות הדרושים גם לקבל את היילוד. קל וחומר בעניינה של אם אשר כרעה ללדת ללא הכנה מוקדמת בחדרה, כשהיא נתמכת באמצעות שתי ידיה במיטה ובקיר החדר, וזו לה הלידה הראשונה, בלי שאדם פנה לסייע בידה. במצב דברים זה, האפשרות שהתובעת (התינוקת; ר"ר) נפלה ונחבטה מסתברת הרבה יותר מהאפשרות שהגיעה לרצפה באיטיות וברכות".

עוד קבע השופט כי הוא אינו מקבל את ההשוואה שערך פרופ' בליקשטיין בעדותו בבית המשפט "בין לידת אדם ללידה של ג'ירפה ובעלי חיים אחרים. העובדה שבעלי חיים נולדים בלי שמישהו יקבל את היילוד לא משליכה על בני האדם ולא מייתרת את החשיבות שבקבלת הלידה כראוי על ידי מיילדת, כפי שסבר גם המומחה (בליקשטיין; ר"ר) עצמו בהעידו כי אם היה נוכח מישהו בחדר עם האם הוא היה משכיב אותה - דהיינו, לא מאפשר לאם ללדת בכריעה".

"בהדסה התרשלו"

השופט קבע כי בנסיבות המקרה הקשות של ליאורה, שסבלה ממצב נפשי חמור והיתה בהריון, היה על הרופאים הגינקולוגים שטיפלו בה בהדסה להבהיר לצוות הרפואי והסיעודי במחלקה הפסיכיאטרית כי מדובר בהריון בסיכון גבוה לפגיעה בעובר ולהתרחשותה של לידה מוקדמת. השופט ציין כי היה אפשר לצפות כי ד"ר מנקוטה, היועץ הגינקולוגי של המחלקה הפסיכיאטרית, ינחה את הצוות הרפואי בזיהוי סימני מצוקה או סימני לידה מוקדמת גם תוך כדי תשומת לב לקשיי התקשורת של הצוות עם האם, בגלל מצבה הנפשי הקשה.

"היערכות הצוות הרפואי והסיעודי לאפשרות של לידה מוקדמת היתה מונעת את התרחשות הלידה כאשר האם בגפה בחדרה", קבע השופט, "אי הימצאות צוות רפואי לטפל באם במהלך הלידה אינו תואם פרקטיקה רפואית מקובלת והינו התרשלות של הדסה בטיפול באם". השופט גם קיבל את דבריה של האם על מה שקרה בלידה וקבע כי נכותה של התינוקת נגרמה כתוצאה מחבלה עקב הטחת ראשה ברצפה במהלך הלידה וכי "אלמלא התרשלות הדסה... ניתן היה למנוע חבלת הראש שנגרמה לתינוקת".

ו, ללא ספק, אחת מן הפרשות הקשות שנידונו בבתי המשפט בישראל, במסגרת תביעות על רשלנות רפואית", אומר עו"ד שמואל ילינק, המייצג את אביה של התינוקת. "חבל מאוד שבית החולים הדסה, שהוא מהטובים בארץ, לא השכיל לראות כאן את הצד האנושי ובחר בדרך של עימות משפטי חזיתי בבית המשפט, במקום לקבל אחריות, ולהימנע מהליכים משפטיים".

"אירוע שבו יולדת אישה צעירה, במרכז בית החולים הכי משוכלל בישראל, בתוך חדר סגור במחלקה פסיכיאטרית באמצע הלילה, ללא איש בחדר, כאשר היא במרחק חמש דקות מחדרי לידה ואף איש צוות לא נכנס לקבל את הלידה ולמנוע נזק מהיילוד, הוא אירוע מחריד", אומר עו"ד שרים, עורך דינה של האם, שהוא גם רופא במקצועו.

"חמורה שבעתיים ההתנהלות של בית החולים, אשר במקום לבוא ולבקש סליחה על התיאום הלקוי בין מחלקותיו, על כי לא ערך מעקב ראוי אחר ההריון, שהיה הריון בסיכון גבוה, בחר לנהל את המערכה המשפטית עד תום".

* * *

הדסה עין כרם: המקרה תוחקר, פסק הדין לא מקובל עלינו

דוברת בית החולים הדסה עין כרם, יעל בושם-לוי, מסרה בתגובה כי "קביעת בית המשפט אינה מקובלת על הדסה, ועל כן הוגש ערעור מפורט לבית המשפט העליון. לאחר המקרה המצער נערכו בהדסה בדיקות ותחקירים בכל הרמות". הדוברת לא מסרה את התגובות האישיות של הרופאים המעורבים בטיפול ביולדת.

בערעור שהגיש באחרונה בית החולים לבית המשפט העליון הוא מבקש מבית המשפט לבטל את פסק הדין שנתן השופט משה רביד בבית המשפט המחוזי ולקבוע כי לבית החולים אין כל חבות בנזקים של התובעים, מאחר שהלידה של התינוקת היתה "בלתי ניתנת לצפייה ומניעה".

בערעור טוען בית החולים הדסה, בין השאר, כי בית המשפט המחוזי טעה כשקבע כי ההריון של האישה היה בסיכון גבוה ללידה מוקדמת ושהיה מקום להיערך לאפשרות זו ולצפותה מראש, וכי הוא טעה בקביעה שעל הצוות הרפואי היה להיות ערוך לתת מענה ראשוני ופינוי מיידי לחדר הלידה.

בית החולים הדסה חוזר בערעור על הטענה כי יש קושי לקבוע את עובדות המקרה בהתבסס על עדות האישה, וטוען עוד כי בית המשפט המחוזי "שגה בכך שביסס את פסק דינו על עדותה של מי שבזמנים הרלוונטיים היתה חולה סכיזופרנית קשה ביותר (הקשה אי פעם במחלקה), אשר הוכח ברישום הרפואי שאותו ציין בית המשפט כאמין, מהימן ומקיף ביותר, כי היתה חסרת שיפוט וחסרת תובנה".

מהדסה אף צוין כי בית המשפט שגה בכך שבחר להאמין לגירסת האם, בעוד "הוכח שהאם לא בחלה בעבר מלפנות לדרך השקר כאשר ביודעין ובמתכוון שיקרה לבעלה טרם הנישואים ולא סיפרה לו כי היא חולה במחלת נפש, וזאת על מנת שלא יבטל נישואיה עימו. הוכח, אם כן, כי אמינותה של האם לוקה בחסר בלשון המעטה".

עוד נכתב מטעם הדסה בערעור לבית המשפט העליון כי בית המשפט המחוזי טעה בכך שקבע כי מקור הנזקים של התינוקת לא נגרם כתוצאה מהפגות (שלא היתה בת מניעה), אלא כתוצאה מהנפילה, וזאת על בסיס הגירסה הלא אמינה של האם.

עוד טוענים בהדסה בערעור כי בית המשפט המחוזי טעה בכך שלא קיבל את חוות הדעת של הפסיכיאטר פרופ' משה קוטלר בשל העובדה שהיא תיאורטית בלבד, ובכך פסל למעשה את כל מוסד חוות הדעת הנסמכת על הרשומה הרפואית בלבד.

הפסיכיאטר פרופ. שמואל טיאנו מכוון להכניס הומואים ולסביות למעגל המאושפזים בפסיכיאטריה

פסיכיאטרים וחברות התרופות מחפשים באופן מתמיד דרכים להרחיב את מעגל המטופלים שלהם. הם רואים בהם לקוחות, צרכנים לכל החיים, אשר ניתן לחלוב מהם כספם ורכושם באמצעות אשפוזים כפויים במוסדות לבריאות הנפש. הפסיכיאטר שמואל טיאנו כתב ספר בו הוא רואה בהומוסוקסואליות הפרעה נפשית ומכאן יש לטפל בה באמצעות סמים פסיכיאטריים. מכאן הדרך לחקיקה בעזרת לוביסטים בכנסת קצרה מאוד...

המאמר פסיכיאטריה ואנכרוניזם , עמליה רוזנבלום 10.02.2012 , הארץ

לפני כחודש וחצי קמה מחאה נגד הספר "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" (אליצור, טיאנו, מוניץ, נוימן, הוצאת דיונון, אוניברסיטת תל אביב). הספר, שראה אור בגרסתו הנוכחית ב-2010, מציג עמדות אנכרוניסטיות ושגויות נגד הומוסקסואליות. מומחים לבריאות הנפש, אנשי חינוך וחברי הקהילה ההומוסקסואלית מחו על התכנים של הספר שמשתמשים בו בתוכניות לימוד רבות.

זוהי מחאה מוצדקת. ספר לימוד המשמש בהוראת בריאות הנפש בשנת 2012 אינו יכול להציג הומוסקסואליות באופן שבו מתאר אותה פרופ' שמואל טיאנו בפרק שחיבר, היינו כ"הפרעה נפשית" המופיעה, בין היתר, בעקבות "צורך תלותי חזק". טיאנו אף כותב, כי אפשר לטפל בהפרעה הזאת באמצעות טיפולי המרה.

אבל אין די בלובי המכובד שיצא נגד הפן ההומופובי של הספר. אפשר אפילו לומר, שהדיון בהיבט זה מאפיל על גילויים של עמדות חשוכות ומסוכנות לא פחות המופיעות בספר. גם אם נניח לניסוחים בעייתיים בסוגיות כמו טיפול באבלים, בנכים ובאוטיסטים, יש נושאים שבהם סטייה מן האמת אינה רק מביישת את הכותב, היא גם סכנת נפשות.

דוגמה לכך היא הפרק המסביר, כי גילוי עריות בין אב לבת הוא בעצם אשמת האם, הנמנעת מקיום יחסים עם בעלה, או תוצאה של פיתוי האב על ידי בתו. בעניין אחר נכתב, כי רוב הילדים המוכים הם חריגים ובעייתיים. כלומר, לפי הספר, ילדים "נורמליים" לא מוכים.

לעמדות אלו חשופים, בין השאר, סטודנטים לפסיכולוגיה, לפסיכיאטריה, לרפואה ולעבודה סוציאלית. כפי שנטען בעצומה נגד הספר, השפעתו הפוטנציאלית על מטפלים אלה הופכת את התכנים הללו למסוכנים ממש. אבל יש סיבה נוספת, משמעותית לא פחות, לכך שהעמדות המופיעות בספר מסוכנות: "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" נמצא בשימוש נרחב במערכת המשפט ובמערכת הרווחה. סקירה מהירה במאגר המידע המשפטי "נבו" העלתה 32 ציטוטים של "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה". זהו רק קצה הקרחון משום שכתבי תביעה, כתבי הגנה ומקרים המסתיימים בפשרה אינם מופיעים במאגרי המידע המשפטיים.

היה אפשר לצפות, כי בעקבות המחאה נגד הספר ימהרו האחראים לטפל בבעיה. אבל בתגובה שהתפרסמה ב"הארץ" התחמק מנכ"ל הוצאת דיונון מהתמודדות עם הטענות. מהמועצה להשכלה גבוהה נמסר בתגובה על המחאה: "במסגרת החופש האקדמי (המעוגן בחוק) הנתון למוסדות להשכלה גבוהה, הם אלה הקובעים את הביבליוגרפיות הרלוונטיות לכל תחום ותחום הנלמד במסגרתם".

תגובות אלו אינן הולמות את גודל המחדל. הטענה בדבר חופש אקדמי אינה קבילה במקרה זה. חופש אקדמי אינו חל על תוכן שגוי מבחינה מדעית. בנוסף, חופש זה אינו יכול לחול על תכנים פוגעניים, המצדיקים, בנסיבות מסוימות, אלימות של אב כלפי ילדיו, גילוי עריות וכו'. המינוח המתאים אפוא אינו חופש אקדמי, אלא רשלנות מקצועית.

טוב היה, אם המו"לים והמועצה להשכלה גבוהה היו מקשיבים לצו מצפונם ומושכים את הספר מהמדפים ומתוכניות הלימודים. אבל גם אם הם, והמחברים, אינם מוטרדים מתרומתם לפסיקות המקלות עם עבריינים, כדאי לכל המעורבים לשקול את האפשרות, שהספר חושף אותם לתביעות נזיקין מצד כל מי שנפגעו על ידי האבחנות האנכרוניסטיות, הפטריארכליות והשגויות המופיעות בו.

קישורים:

יום שלישי, 31 בינואר 2012

עזרה אמיתית לנפגעי הנפש - מתוך דוח המחקר "הרס הקהילה הטיפול הכפייתי של פסיכיאטריה"

עזרה אמיתית לנפגעי הנפש - מתוך דוח המחקר "הרס הקהילה הטיפול הכפייתי של פסיכיאטריה"
באתר עמותת מגן לזכויות אנוש

הפסיכיאטריה מעולם לא ריפאה דבר. לעומת זאת, כתוצאה ישירה מהשימוש הנרחב שלה בסמים אנטי פסיכוטיים מסוכנים, היא ייצרה את רוב חולי הנפש הזועקים נואשות למרפא.
בסיכומו של דבר, כפי שפרופ' תומאס סזאס מציין: "...הפסיכיאטרים אחראים במידה רבה על יצירת הבעיות שהם כביכול ניסו לפתור". הם, אם כן, האנשים האחרונים אליהם יש לפנות על מנת לפתור את בעיית חסרי הבית שלנו, האלימות ובריאות הנפש הקהילתית בכללותה.


היו פסיכיאטרים אחרים שחשבו אחרת כמו: ג'ורג'יו אנטנוצ'י מאיטליה

ד"ר ג'ורג'יו אנטונוצ'י מאיטליה האמין בערך של חיי אדם וכי תקשורת, ולא אשפוזים כפויים וטיפולים גופניים לא אנושיים, יכולים לרפא אפילו את האדם בעל הנפש המופרעת ביותר.
במוסד אוברבנזה (התבוננות) באמולה, איטליה, ד"ר אנטונוצ'י טיפל בעשרות נשים סכיזופרניות לכאורה, שרובן נקשרו שוב ושוב למיטותיהן או הוחזקו בכותנות משוגעים. כל הטיפולים הפסיכיאטריים ה"רגילים" ננטשו. ד"ר אנטונוצ'י שחרר את הנשים מכלאן, בילה שעות רבות כשהוא משוחח עימן ו- "חודר להזיות והייסורים שלהן". הוא הקשיב לסיפורים על שנים של ייאוש וסבל במוסדות הפסיכיאטרים.
אנטנוצ'י וידא כי המטופלות יטופלו בחמלה, בכבוד וללא שימוש בסמים. תחת הנחייתו, לאחר מספר חודשים, המחלקה הפכה מהמחלקה האלימה ביותר במתקן, למחלקה הרגועה ביותר. המטופלות ה"מסוכנות" שלו שוחררו ופסעו בשלווה בגינת בית החולים. לבסוף, הן שוחררו מבית החולים, ורבות מהן למדו כיצד לעבוד ולדאוג לעצמן בפעם הראשונה בחייהן. התוצאות המעולות של ד"ר אנטונוצ'י הופקו גם בעלויות נמוכות הרבה יותר. תכניות אלה מהוות עדות נצחית לקיומן של תשובות אמיתיות ותקווה עבור האנשים המופרעים בנפשם.

http://il.cchr.org/alternatives/right-to-be-informed.html

יום חמישי, 19 בינואר 2012

תרופות ללא מרשם בישראל נורופן, אדוויל, אספירין, טאמס, ועוד, יקרות במאות אחוזים מבחו"ל

הכתבה תרופות ללא מרשם בישראל יקרות במאות אחוזים מבחו"ל , אפרת אהרוני , ינואר 2012 , גלובס
"גלובס" בדק מותגי תרופות בינלאומיים ומצא שבישראל המחיר יקר פי שניים-שלושה מאשר בארה"ב ובריטניה ■ דוגמה: אספירין עולה בארץ 460% יותר ממחירו בבריטניה ו-315% יותר מבארה"ב ■ משרד הבריאות: "בשוק אין תנאי תחרות"

אחרי מוצרי המזון, מתברר שהישראלים משלמים יותר גם על תרופות ללא מרשם, בהשוואה לחו"ל: "גלובס" בדק מותגי תרופות בינלאומיים ומצא פערים של מאות אחוזים בין מחירי התרופות ללא מרשם בארץ למחירים בארה"ב ובריטניה. לשם המחשה, אדם הנוטל אספירין ייאלץ לשלם עליו בארץ 460% יותר ממחירו בבריטניה ו-315% יותר ממחירו בארה"ב. ולידיעת הנוטלים משככי כאבים, נורופן נמכרת בישראל במחיר הגבוה ב-158% מהמחיר בבריטניה ועל טבליות אדוויל ליקוויד ג'ל נשלם כפול מבארה"ב.
תרופות ללא מרשם בישראל נורופן, אדוויל, אספירין, טאמס, ועוד, יקרות במאות אחוזים מבחו"גלובס" השווה בין מותגים בינלאומיים זהים בלבד. בארץ ובעולם נמכרות תרופות חלופיות, בעלות אותו ייעוד, הנמכרות במחירים נמוכים יותר, אך יש קושי להשוות ביניהן משום הרכביהן השונים. בניסיון להתחקות אחר פערי המחירים בארץ ובעולם ניסה משרד הבריאות לבצע השוואה כזאת, אך ללא הצלחה.

לדברי יו"ר תל"מ (ארגון תרופות ללא מרשם), יש להביא בחשבון דבר נוסף: מחיר המחירון בישראל לא בהכרח משקף את המחיר בפועל. בישראל, חלק ניכר מהתרופות ללא מרשם מסובסדות על ידי קופות החולים, וכך, למשל, אקמול במרשם נמכר במחיר נמוך יותר מאקמול ללא מרשם. "בישראל רוב התרופות נמצאות עדיין בסל הבריאות", אומר יו"ר הארגון, אבי אובל, "כך שאם מסתכלים על מחיר המחירון של התרופה הוא לא משקף את המציאות. על פי נתונים שלנו, יותר מ-50% מצרכני התרופות רוכשים אותן בקופות החולים, במחיר מוזל. המחירים של תרופות המיוצרות להצגה על המדף, באריזות קטנות, ושל מוצרי יבוא - גבוהים יחסית בארץ. אך עבור 90% מהמוצרים, אם מביאים בחשבון את המחיר בתוך קופות החולים - המחירים בארץ נמוכים באופן מהותי".

אובל אומר עוד כי ההשוואה למחירי המותגים הבינלאומיים במדינות אחרות אינה בהכרח משקפת את המצב של הצרכן הישראלי, שכן הם אינם כלולים בסל הבריאות ולרוב יש להם תחליפים זהים אך זולים. "אדוויל ליקוויד ג'ל, לדוגמה, הוא מוצר יחסית יקר, אך בסל הבריאות יש התרופה איבופרופן, המכילה אותו חומר פעיל, במחיר נמוך בהרבה", הוא מסביר.

פיקוח במודל הולנדי

מחירי התרופות ללא מרשם (OTC) מפוקחים ונקבעים על ידי משרד הבריאות. מחירי תרופות המדף הנמכרות גם ללא רוקח (GSL) הוצאו מפיקוח ב-2006, צעד שהביא לעלייה במחיריהן ביחס ליחידה. כפי שפרסמנו ב"גלובס" בעבר, מחירי תרופות המדף גבוהים בעשרות אחוזים ממחירי התרופות הנמכרות בעמדת הרוקח, ואף יותר מכך בהשוואה למחירי קופות החולים (בקנייה עם מרשם).

הפיקוח הוסר, המחירים עלו

בעבר הכריז משרד הבריאות על כוונה להסיר את הפיקוח על מחירי התרופות ללא מרשם. "הסרת הפיקוח ממחירי ה-OTC תביא לאיזון מחירים בין שתי שיטות השיווק, וה-GSL יפסיק להיות במובהק יותר יקר", הכריזה לפני ארבע שנים בתיה הרן, ראש אגף הרוקחות במשרד הבריאות, בכנס של ארגון תל"מ. בחברות, מנגד, טענו אז כי המחירים הגבוהים הם הנכונים לשוק וכי התיקון צריך להיעשות כלפי מעלה - דבר שאכן סביר שיקרה אם יוסר הפיקוח. היום, אחרי מחאת קיץ 2011, אולי הדברים היו נשמעים אחרת.

באפריל 1998 החליטה הוועדה לפיקוח על מחירי התרופות לאמץ את "המודל ההולנדי": מחיר התרופה נקבע על פי ממוצע מחירי תרופות בארבע מדינות באירופה (גרמניה, צרפת, בלגיה ושווייץ). המודל ההולנדי נועד "לייבא'' סביבת מחירים של שוק תחרותי (באירופה) לשוק בארץ, שעדיין קטן ואינו תחרותי דיו.

במשרד האוצר העריכו כי המודל הזה יביא להוזלה במחיריהן של כ-60% מהתרופות המשווקות בארץ, ויישומו חולק לשני שלבים: בשלב הראשון ייקבע הממוצע למחירי תרופות, ובשלב השני יוסר הפיקוח על תרופות ללא רוקח, כדי לאפשר תחרות בין יצרני התרופות שתביא להורדת המחירים.

ב-1 ביוני 2001 הוסר הפיקוח על מחירי התרופות ללא מרשם מתוצרת הארץ, לאחר כמה שנים שבהן מחירי התרופות המיוצרות על ידי חברות ישראליות היו מוקפאים. כתוצאה מכך, עלו מחירי התרופות בעשרות אחוזים, דבר שהשפיע על מדד המחירים לצרכן. בנובמבר 2001, קרא משרד האוצר להסתדרות הרוקחים להוזיל את התרופות ללא מרשם, ששיעורי הרווח הכספי עליהן חריגים. אז גם שונתה פקודת הרוקחות והחלה מכירת תרופות שאינן מחייבות מרשם רופא גם מחוץ לבתי המרקחת.

הפיקוח על מחירי התרופות ללא מרשם מתוצרת הארץ הושב ב-2005, אך כעבור זמן קצר הוסר מעל תרופות ללא מרשם הנמכרות מחוץ לבתי המרקחת ונותר רק על תרופות ללא מרשם הנמכרות על ידי רוקח. כתוצאה מכך, זינקו מחירי תרופות המדף בשיעור של עד 40%, בניגוד לכוונה המקורית להיטיב עם הצרכן.

ההיגיון מאחורי ביטול הפיקוח היה שהתחרות וההיצע יובילו להפחתת מחירים, אך המציאות הוכיחה אחרת. מטרה נוספת הוחמצה: הנגשת התרופות לקהל באמצעות המכירה ברשתות השיווק ובתחנות דלק. בפועל, התרופות נמכרות בעיקר במדפי רשתות הפארם, מרחק יריקה מבית המרקחת הסמוך ממילא.

"אין תנאי שוק תחרותיים"

ומה נעשה בעולם מבחינת הפיקוח? בבריטניה ניתן לרכוש תרופות ללא מרשם מהמדף, אך רוב התרופות ללא מרשם מותרות למכירה רק באמצעות רוקח. בארה"ב, הסיפור שונה לגמרי. שם צרכנים יכולים לרכוש כמעט כל תרופה ברשת וול-מארט וברשתות דומות לה היישר מהמדף, ללא רוקח - מודל שנחשב חופשי יחסית לרוב המדינות. עם זאת, גם שם מעת לעת מחזירים אל מאחורי דלפק הרוקח תרופות המצריכות פיקוח כזה או אחר. בישראל אנחנו היכן שהוא באמצע בין בריטניה לארה"ב, אך על תרופות הנרכשות באופן עצמאי נשלם פעמים רבות הרבה יותר.

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה לדברים: "בראשית 2011 בחן המשרד את מחירי התרופות ללא מרשם תוך ניסיון להשוות את מחיריהן לחו"ל. בבחינה נמצא קושי ניכר להשוות בין המחירים בשל הבדלים מהותיים בהרכב החומרים הפעילים. כך או כך, נמצא בבחינה זו כי ישנן תרופות אשר מחירן זול יותר בארץ, וכמה תרופות אשר מחירן המרבי גבוה יותר בישראל. אולם לא נמצאו פערים משמעותיים.

"לאחר הרפורמה במחירי תרופות המרשם שנערכה אשתקד ולאור בחינה זו, מינה מנכ"ל משרד הבריאות ועדה משותפת למשרדי הבריאות, התמ"ת והאוצר לבחינת הפיקוח על מחירי תרופות אלה, אשר צפויה להגיש המלצותיה בעת הקרובה. מתוך הכרה בכך שבמשק זה לא מתקיימים בהכרח תנאי שוק תחרותיים, מפוקחים כיום מחירי התרופות ללא מרשם, ובכך שונה ישראל מכל מדינות אירופה שבהן שוק זה חופשי לחלוטין".

קופות החולים שולטות בשוק

לפי תל"מ, היקף שוק התרופות בלי מרשם מוערך ב-200 מיליון דולר בשנה בארץ - 15% משוק התרופות כולו. לצדן פורח על המדפים שוק גדול של מוצרים נלווים כמו תוספי תזונה, טואלטיקה, קוסמטיקה רפואית ואביזרים רפואיים, שאינם נתונים בפיקוח. על פי הערכות חברת המידע העסקי D&B המוצרים המסורתיים המאפיינים בתי מרקחת מהווים כיום חלק קטן יחסית מהכנסות רשתות הפארם ובתי המרקחת הפרטיים.

לדברי אובל, בישראל, באופן יחסי לחו"ל, תרופות רבות מחייבות מרשם רופא. "הנושא של העצמת הצרכן הוא טרנד עולמי", הוא אומר, "לממשלות עדיף שצרכן יטפל בעצמו קודם כול, בלי לערב את המערכת הרפואית. השאלה אם זה טוב או לא טוב - היא דיון בפני עצמו".

הפרטיים נסגרים

תרופות ללא מרשם משווקות בארץ על ידי חברת טבע ועל ידי כמה משווקים נוספים, ובהם ניאופארם, מדיסון ודקסון. בשוק בתי המרקחת שולטות, לצד בתי המרקחת של קופות החולים (45% מכלל בתי המרקחת בארץ), רשתות הפארם הגדולות סופרפארם וניופארם (15%). יש אמנם גם בתי מרקחת קטנים ופרטיים (40% מכלל בתי המרקחת), אך נתח השוק שלהם נעשה קטן יותר עם השנים בגלל השליטה המוחלטת כמעט של קופות החולים על תרופות המרשם והסדרי ההתקשרות שלהן עם רשתות הפארם. זו אולי אחת הסיבות לסגירתם של 20% מבתי המרקחת הפרטיים בעשור האחרון. זאת בעוד בעולם רואים דווקא עידוד של בתי מרקחת פרטיים והגבלת מספר סניפים של רשתות, כדי למנוע התפתחות של רשתות גדולות בענף.

יום שבת, 14 בינואר 2012

מחדל האלטרוקסין - דו"ח חמור: משרד הבריאות פעל באופן תגובתי, אינו ערוך לתקלות בתרופות

הפגנה של נשים שהשתמשו באלטרוקסין. צילום: אוליבייה פיטוסי הכתבה מחדל האלטרוקסין - דו"ח חמור: משרד הבריאות פעל באופן תגובתי, אינו ערוך לתקלות בתרופות , הארץ , דן אבן , ינואר 2011

המסמך שנכתב עבור המשרד קובע שלא ניהל המשבר כראוי וכי המשווקת פריגו לא דיווחה על שינוי הרכב התרופה בזמן. פריגו: העברנו המידע במועד

ועדת הבדיקה שהקים מנכ"ל משרד הבריאות, הפרופ' רוני גמזו, בעקבות פרשת תרופת האלטרוקסין, פרסמה הערב (חמישי) דו"ח חמור המצביע על כשלים בהתנהלות משרד הבריאות וחברות התרופות בפרשה. הפרשה התפוצצה בעקבות הפרסום על כך שבוצע שינוי בהרכב התרופה מבלי ליידע את המשתמשים בה, מה שגרם לתופעות לוואי למאות חולים בישראל, לרבות שלוש מטופלות הרות שעברו הפלה.

בפברואר 2011 שונה הרכב התרופה, שמטופלים בה כ-200 אלף איש בישראל. רק בחודש אוגוסט באותה שנה עודכנו המטופלים על גבי אריזות התרופה אודות השינוי בהרכב. לפי הערכות, דיווח ראשון על תופעות לוואי התקבל במשרד כבר באפריל.

לאחר פרסום תחקיר אודות הפרשה ב"הארץ" התקבלו באגף הרוקחות במשרד הבריאות 798 דיווחים על תופעות לוואי, מהם 15 שהוגדרו כחמורים, לרבות שלוש מטופלות הרות שעברו הפלה ושלושה מקרים של אשפוז.

חברי ועדת הבדיקה מצאו קשר נסיבתי ברור בין הכנסת ההרכב החדש של התרופה לשימוש בישראל לבין התגברות הדיווחים על תופעות לוואי, דיווחים שגברו לדברי הוועדה בעקבות פרסומים בתקשורת, בדומה לתהליך שדווח גם בניו זילנד ודנמרק, שם שונה הרכב התרופה ועורר סערה ציבורית. "העובדה שלא היו תכשירים חליפיים כשהוחל בהפצת הנוסחה החדשה תרמה ככל הנראה לעליה החדה בדיווחים", נקבע.

הדו"ח קובע כי אגף הרוקחות במשרד הבריאות אינו ערוך במידה מספקת להתמודד עם ריכוז דיווחים של תופעות לוואי וניהול סיכונים. "מתקבל הרושם שמשרד הבריאות התנהל לנוכח האירועים באופן תגובתי ולא באופן פרואקטיבי. לא הייתה תחושה שהאירוע מנוהל על-ידי אדם אחד", נקבע.

כן נמצא כי קופות החולים אינן מחויבות לרכז דיווחים על תופעות לוואי של תרופות. "ההיערכות וקבלת ההחלטות של אגף הרוקחות נפגמה בשל היעדר מידע מוקדם, ברור וחד-משמעי מהחברות על האירועים החריגים הדומים שהתרחשו בניו-זילנד ובדנמרק. האגף לא היה מודע לחומרת האירועים בארץ ולא הכניס את הנהלת משרד הבריאות לתמונה במועד", נקבע.

הדו"ח קובע כי חלק מהרופאים בשטח המטפלים בתרופה לא ידעו כיצד להתמודד עם תלונות המטופלים, זאת חרף טענת המשווקת פריגו כי עדכנה פעמיים את הרופאים אודות השינוי בהרכב התרופה, בחודשים מארס ויוני 2011, לאחר שכבר החל שיווק התרופה בהרכבה החדש. "התנהלות משרד הבריאות, חברות התרופות וקופות החולים, לא שיקפה במידה מספקת את מצוקת המטופלים בשטח. יתכן והנטייה לייחס את ריבוי התלונות להד התקשורתי תרמה להתנהלות זו", נקבע.

"החברות לא עמדו בהוראות"

האלטרוקסין שווקה בישראל משנת 1981 על ידי חברת GSK, והיא שהגישה במארס 2008 בקשה לרישום התרופה בהרכבה החדש למשרד הבריאות, בקשה שאושרה במארס 2010. במקביל, בספטמבר 2009 העבירה החברה את מתקן הייצור של התכשיר לחברת אספן בגרמניה, וחברת פריגו ישראל הפכה למשווקת התרופה בישראל.

הדו"ח קובע כי חברת GSK לא העבירה מידע עדכני למשרד הבריאות על האירועים בניו-זילנד במסגרת הליך בחינת בקשתה לשינוי הרכב התרופה, "אף על פי שלמיטב השיקול המקצועי ראוי היה שתדווח", קובעת הוועדה. גם חברת פריגו העבירה עדכון בטיחות תקופתי לשנת 2011 אודות התרופה רק לאחר פניית משרד הבריאות בעקבות האירועים. "שתי החברות לא עמדו בהוראות התקנות המחייבות מסירת מלוא המידע בעת חידוש הרישום", נקבע.

הדו"ח ממליץ על כתיבת נוהל מעקב תרופתי, שמשרד הבריאות כבר החל בהכנתו בעקבות הפרשה, כפי שדווח ב"הארץ"; הגברת מודעות הרופאים לצורך בדיווח על תופעות לוואי של תרופות; הקמת גוף ייעודי במשרד הבריאות לריכוז דיווחים על תופעות לוואי וניהול סיכונים מתרופות; הגברת התיאום בין הגורמים במשרד הבריאות; הפעלת קמפיין תקשורתי בשיתוף קופות החולים להפחתת תחושת אי אמון הציבור בתרופות גנריות; עדכון נהלי רישום התרופות בישראל כדי להתייחס לסיכונים שעלו מהפרשה; ורענון נהלי משרד הבריאות לטיפול במשברים מסוג זה.

בראש הוועדה מונה תחילה פרופ' מתי ברקוביץ, מנהל המחלקה לפרמקולוגיה קלינית בבית החולים אסף הרופא, אולם בהמשך פרש לאחר התייעצות עם הלשכה המשפטית של משרד הבריאות בשל קרבת משפחה לעובדת בכירה בחברת פריגו. במקומו מונה ליו"ר ד"ר קובי עצמון, מנהל היחידה לפרמקולוגיה קלינית בבית החולים איכילוב.

בעקבות הפרשה החלו קופות החולים ביבוא התרופות 'יוטירוקס' ו'סינטרואיד' למטופלים באלטרוקסין שהתלוננו כי פיתחו תופעות לוואי.

סוגיית אחריותם של משרד הבריאות וחברות התרופות צפויה לעלות בהמשך גם במסגרת חמש תביעות ייצוגיות לפחות שהוגשו בעקבות הפרשה לבתי משפט שונים ברחבי הארץ. באחת התביעות שהוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה בשם המטופלת רונית פלג, באמצעות עו"ד שחר רוזנברג ממשרד איתן פלג, כנגד פריגו, כבר קבע השופט יגאל גריל, סגן נשיא בית המשפט, דיון בתחילת מארס השנה.

מחברת פריגו, משווקת האלטרוקסין בישראל, נמסר בתגובה: "פריגו למדה לראשונה על השלמת הדו"ח מהתקשורת, וטרם קיבלה אותו לידיה מהוועדה, ולכן אינה יכולה להגיב באופן מלא. יחד עם זאת, החברה מדגישה כי בתיאום עם משרד הבריאות, היא החלה ביידוע הרופאים והרוקחים בשינוי ההרכב מיד עם תחילת שיווק התרופה. כמו כן, כל מידע בנוגע לתרופה שהגיע לידי החברה הועבר מיידית למשרד הבריאות".

הרקע לפרשה -
משרד הבריאות לא דיווח על שינוי בתרופה, מאות לקו בתופעות לוואי , הארץ , דן אבן, רוני לינדר-גנץ , אוקטובר 2011

200 אלף מטופלים לא ידעו שהרכב האלטרוקסין שונה; באפריל התקבלו תלונות, אך רק באוגוסט הודבקה האזהרה; ועדה מיוחדת תבדוק הטיפול בפרשה

מנכ"ל משרד הבריאות רוני גמזו החליט אתמול, בצעד חריג, על הקמת ועדה לבדיקת טיפול המשרד בפרשת שינוי הרכב התרופה אלטרוקסין, פרשה שמעלה חשד לכשלים בהתנהלות המשרד.

בפברואר השנה שונה הרכב התרופה, שמטופלים בה כ-200 אלף איש בישראל, לפי הערכות. דיווח ראשון על תופעות לוואי התקבל במשרד כבר באפריל, אולם רק באוגוסט עודכנו המטופלים על השינוי באמצעות אזהרה על האריזות.

כעת, לאחר פרסום האזהרה, הצטברו כ-450 תלונות. נוסף על כך, ארבע תביעות ייצוגיות הוגשו על ידי מטופלות לבתי המשפט. אחת הסוגיות העולות מהפרשה היא העובדה שבישראל לא קיימת חובת דיווח של רופאים על תופעות לוואי חריגות של תרופות. במשרד הבריאות הוחל באחרונה בניסוח נוהל חדש לניהול משברים הקשורים לתכשירים רפואיים. במשרד הבהירו עוד כי "בזמן הגשת הבקשה לאישור שינוי ההרכב, היצרן הגיש תוצאות של בדיקות דם שהוכיחו את תקינות התכשיר".

התרופה אלטרוקסין (Eltroxin) משמשת לטיפול בתת-פעילות של בלוטת התריס, ומשווקת בישראל מאז 1981. שינוי הרכב התרופה בוצע בשנים האחרונות ביותר מ-20 מדינות. מדובר בהחלפת חומרי המעטפת המרכיבים את התרופה, ללא שינוי בחומר הפעיל. ככל הנראה, ההרכב החדש הביא לשינוי בספיגת התרופה בדם ולהתפתחות תופעות לוואי, חלקן קשות.

מרבית התלונות אופיינו בפעילות יתר או בתת-פעילות של בלוטת התריס, או בתגובות אלרגיות המעידות על רגישות יתר להרכב החדש. מטופלים רבים התלוננו על כאבים בחזה, קוצר נשימה, הזעה, נדודי שינה ועייפות, השמנת יתר, נשירת שיער וגלי חום. חלקם אף אושפזו בעקבות תופעות לוואי קשות.

ב-27 באפריל השנה התקבל במשרד הבריאות הדיווח הראשון על תופעת לוואי לאחר נטילת אלטרוקסין. מתחקיר ראשוני שבוצע במשרד עולה כי המידע הועבר למשווקת התרופה חברת "פריגו", וממנה ליצרנית Aspen. נוסף על כך, בתחילת מאי התקבל במשרד מידע המצביע על מקרים דומים שאירעו בעבר בניו זילנד ובדנמרק בעת שינוי הרכב התרופה. עם זאת, רק בתחילת יולי, כשהצטברו דיווחים במשרד הבריאות על כמאה מטופלים שפיתחו תופעות לוואי, הוחלט להתייחס לעניין כ"אירוע חריג", וכונס דיון במטרה להורות לחברה לעדכן את המטופלים על השינוי.

רק מ-4 באוגוסט, בהנחיית משרד הבריאות, החלה "פריגו" לשווק את התרופה באריזות שעליהן מדבקת אזהרה המתריעה בפני המטופלים להיות ערים לתופעות לוואי ולפנות לרופא בעת הצורך.

לפי הערכות, כ-200 אלף ישראלים מטופלים באלטרוקסין, מרביתם נשים, ולפי נתוני מכירות שנאספו במשרד הבריאות, נמכרות בממוצע כ-1,500 יחידות של התרופה מדי יום ברחבי הארץ. אולם למרות היקף השימוש הגבוה בתרופה בארץ, רק בחודש האחרון פרסם משרד הבריאות אזהרות לציבור בנושא.

באגף הרוקחות במשרד הבריאות אף יש מי שמכנה את הפרשה "רעידת אדמה". עד כה כבר הצטברו במשרד יותר מ-450 תלונות על תופעות לוואי של מטופלים, הכרוכות בחלקן באשפוזים. מרביתן הגיעו החודש, לאחר הודעת האזהרה לציבור שהופצה ב-9 באוקטובר. אתמול החליט מנכ"ל המשרד פרופ' רוני גמזו למנות ועדה מיוחדת לבדיקת תפקוד המשרד בעניין, בהשתתפות נציגים חיצוניים למשרד.

בניגוד לנוהל המקובל במדינות מערביות, המחייב דיווח מצד רופאים ומוסדות רפואיים למשרד הבריאות של מידע על אודות תופעת לוואי חריגה בתרופה רשומה, בישראל לא קיים נוהל מחייב, והדיווח נעשה על בסיס וולונטרי. רק לפני שנה יזם המשרד אתר לרופאים לצורך דיווח על תופעות לוואי חריגות מתרופות, אולם לא חייב את העברת הדיווחים. ייתכן כי סיבה זו הובילה לכך שחלף זמן עד להצטברות הדיווחים, ועד שהבינו במשרד את ממדי הפרשה.

באשר לעולם, בניו זילנד המונה 4.5 מיליון תושבים, בוצע שינוי בהרכב האלטרוקסין בתחילת 2008. לאחר מכן התקבלו 1,309 דיווחים על תופעות לוואי חריגות. אולם משרד הבריאות, שהכיר את הדיווחים מחו"ל, לא ראה בהם נורת אזהרה בבואו לאשר את שינוי ההרכב לתרופה המשווקת בישראל. זאת על אף חקירה שבוצעה בשעתו על ידי רשויות הבריאות בבריטניה (MHRA) באשר לתרחישים בניו זילנד, ודו"ח שהופץ על כך באוקטובר 2009.

מאמר שהתפרסם על האירוע בניו זילנד בכתב העת "בריטיש מדיקל ג'ורנל" בינואר 2010, טען כי הבהלה התקשורתית שהורגשה שם בעקבות החלפת הרכב האלטרוקסין נבעה בעיקרה מכך שהמידע על החלפת ההרכב לא הגיע לרבים מהמטופלים, וכי היה מחסור במדינה בתרופה אלטרנטיבית. נוסף על כך, בתקשורת במדינה הועלה חשש שלפיו השינוי בהרכב התרופה נעשה ממניעי חיסכון תקציבי.

בחברת "פריגו" הבהירו השבוע כי השינוי בהרכב האלטרוקסין בישראל בוצע בכפוף לאישור של משרד הבריאות, לאחר שהוגש בהתאם להנחיות. ואכן, בירור ראשוני שבוצע במשרד העלה כי הבקשה לרישום ההרכב החדש נידונה בוועדה המייעצת לרישום באגף הרוקחות עוד ב-2009. אולם, לא ברור אם נשקלו בה השלכות האירוע בניו זילנד, ומדוע הוחלט לבסוף להסתפק בעדכון הצוותים הרפואיים בלבד על שינוי ההרכב.

השינוי בהרכב האלטרוקסין בוצע בשנים האחרונות ביותר מעשרים מדינות, החל ממאי 2006, לרבות גרמניה, הולנד, שווייץ, פולין, צ'כיה, קולומביה, תאילנד, סינגפור, מצרים וישראל. למעט שלוש מדינות - ניו זילנד, ישראל, ודנמרק, שבה שונה הרכב התרופה בספטמבר 2008 - לא דווח על תופעות לוואי בהיקף נרחב בקרב מטופלים במדינות נוספות. במסמך שהעבירה חברת Aspen, יצרנית התרופה, למשרד הבריאות, נטען כי תופעות הלוואי בניו זילנד ובדנמרק נבדקו, וכי "אנו מאמינים שההרכב החדש בטוח לשימוש".

בעקבות המשבר, במשרד הבריאות הוחל לאחרונה בניסוח נוהל חדש לניהול משברים הקשורים לתכשירים רפואיים. לפי טיוטת הנוהל, יחויבו חברות תרופות, יצרנים ויבואנים, בעלי בתי מסחר לתרופות ובעלי בתי מרקחת הקשורים במשבר שמקורו בפגם בתכשיר רפואי לנהל את המשבר, לדווח עליו למשרד הבריאות, ולהבטיח את בריאות הציבור גם בטרם התקבלו הנחיות ממשרד הבריאות. עוד נקבע כי אגף הרוקחות ומינהל הרפואה במשרד ישתתפו בניהול המשבר, ובמקרה הצורך יוקם צוות לניהול משברים, שיורחב בהתאם לחומרת המשבר.

באגודה לזכויות החולה פנו באחרונה למשרד הבריאות בדרישה לחייב גם את קופות החולים לעדכן מטופלים בעניין שינוי בהרכב תרופות. האגודה דורשת ממשרד הבריאות להסדיר את חובת הקופות לדווח על כשלים בתרופות וציוד רפואי, כפי שגם אירע לפני כחצי שנה באשר לתלונות שהחלו להצטבר על נזקים שאירעו למטופלים שעברו השתלת מפרק ירך מתוצרת חברת Depuy.

ב-16 באוקטובר הבהיר משרד הבריאות בחוזר מינהל רפואה, כי אין לשנות את הטיפול באלטרוקסין ללא התייעצות עם רופא, וכי הדבר נתון לשיקול דעתו של הרופא. לפי הנוהל, יש לבצע בדיקת דם לרמות ההורמון TSH (המופרש מבלוטת התריס) חודש עד חודש וחצי לאחר תחילת השימוש בתכשיר בגרסתו החדשה. במשרד הבהירו כי "באף מדינה בעולם לא הופצה הודעה לציבור על השינוי בהרכב התרופה. בזמן הגשת הבקשה לאישור שינוי ההרכב, היצרן הגיש תוצאות של בדיקות רמות בדם שהוכיחו את תקינות התכשיר. אנו מניחים שבתוך פרק זמן לא ארוך המטופלים בתכשיר החדש יאוזנו על ידי התאמת המינון של התכשיר המשווק בארץ".

במקביל, במערכת הבריאות החלו באחרונה יוזמות להבאתן לארץ של שתי תרופות דומות, כתחליף אפשרי לאלטרוקסין, ושאינן רשומות בישראל. קופת חולים כללית היתה הראשונה שהזמינה באחרונה כמות גדולה של "יוטירוקס", המופצת בקופה במדורג החל מהשבוע. היצרנית "מרק סרונו" מעדכנת כי התרופה תהיה זמינה בכל קופות החולים בנובמבר. כמו כן, קופות החולים החלו במגעים עם חברת "אבוט", יצרנית תרופה דומה נוספת בשם "סינטרואיד".

לדברי ד"ר ניקי ליברמן, מנהל אגף הרפואה בחטיבת הקהילה בכללית, "אם מראש היו מנהלים את החלפת האלטרוקסין בצורה תקינה, לא היתה בעיה, או אם הדבר היה קורה במדינה שבה הפאניקה לא מגיעה לכותרות. בישראל גורם ההיסטריה בנושאי בריאות קיצוני, ולכן החלטתי מראש להביא כמות גדולה מהתרופה החלופית שתספיק לחולים רבים, כי ניתן היה לחזות את הבהלה מראש. עם זאת, בפועל תרופה חלופית נדרשת רק למספר קטן של חולים, ובעיקר לתינוקות הנזקקים לתרופה מרוסקת וחולים שפיתחו תופעות לוואי. ברוב החולים כל שנדרש הוא העלאת מינון, כי ככל הנראה בהרכב החדש של האלטרוקסין, הזמינות של החומר הפעיל בדם ירדה מעט".

בינתיים כבר הוגשו ארבע תביעות ייצוגיות בפרשה בישראל, לארבעה בתי משפט שונים. בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בשם המטופלת מרב גולדשמיט, צורפת תכשיטים ואם לשלוש, באמצעות עו"ד יעקב דוידוביץ נגד פריגו, נטען כי השינוי בתרופה, שהמטופלים לא יודעו בגינו, הוביל ל"פגיעה באורח החיים וכאב וסבל לחולים שרכשו את התרופה במשך תשעה חודשים". התביעה מבקשת פיצוי של 18,000 שקל לכל מטופל, בתוספת 56 שקל החזר לרכישת התרופות.

בתביעה נוספת שהוגשה לבית המשפט המחוזי בפתח תקווה בשם ורד קופילר על ידי עורכי הדין אסף נוי ועיסא יוסף נגד משרד הבריאות והנציגות בישראל של מפתחת התרופה, חברת GSK הבריטית, נדרש פיצוי של 10,000 שקל לכל מטופל בגין פגיעה באוטונומיה ומיליון שקל פיצוי עונשי. בשנת 2008 נמכרה אלטרוקסין על ידי GSK לחברת Aspen מגרמניה.

בתביעה שהוגשה על ידי מיכאל דבורין ממשרד בם, דבורין, כהן ושות' בשם המטופלת אריאלה שטורם לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד "פריגו", נדרש פיצוי של 528 שקל בגין פגיעה באוטונומיה וסעד לכל מטופלת, תוך הותרת האפשרות להגשת תביעות פרטניות בגין הנזקים בהמשך.

תביעה ייצוגית נוספת הוגשה במגזר הערבי בשם המטופלת סלוא אבן גזאלה על ידי עורך הדין מופיד אגרביה נגד "פריגו" לבית המשפט המחוזי בנצרת, בה נטען כי מדבקת האזהרה שהוצמדה לתרופה נושאת כיתוב בעברית בלבד, ומטופלים מהמגזר הערבי לא עודכנו עד כה על השינוי בהרכב התרופה. תביעה זו דורשת לכל מטופל 13,045 שקל ולנפגעים במגזר הערבי 17,408 שקל.

תת-פעילות של בלוטת התריס, הדורשת טיפול באלטרוקסין, מתפתחת בשכיחות של 1-4 מקרים לכל אלף נשים מעל גיל עשרים, ושכיחה בנשים פי 10 עד 20 יותר מאשר בגברים. לפי מחקרים, התופעה עשויה להגיע לשכיחות של 6%-8% בקרב נשים ו-3% בקרב גברים בגילים 45 עד 65. ממשרד הבריאות נמסר כי "מנכ"ל המשרד החליט עקב מורכבות האירוע להקים ועדת בדיקה כמשמעותה בחוק זכויות החולה, כדי לחקור באופן מעמיק את האירועים ודרך קבלת ההחלטות. ועדת הבדיקה תכלול גם נציגים חיצוניים למשרד הבריאות".

מ"פריגו", מפיצת אלטרוקסין בישראל, נמסר כי "ההרכב החדש של אלטרוקסין נוגע למרכיבים הלא-פעילים בלבד. המרכיב הפעיל ‘לבותירוקסין' נותר ללא שינוי. האלטרוקסין בהרכבו החדש משווק כיום ביותר מ-20 מדינות בעולם, ואושר על ידי משרד הבריאות בישראל בפברואר 2011. לפי הנחיות המשרד, החל במארס 2011 הפיצה פריגו, המפיצה את אלטרוקסין בישראל, כמה מכתבי עדכון למנהלים רפואיים בקופות החולים, לרוקחים המוסדיים והפרטיים ולרופאים, לרבות רופאי משפחה, אנדוקרינולוגים ולרופאי ילדים. המכתבים כללו הנחיות למעקב קליני רפואי עם המעבר להרכב החדש. בנוסף, החל מאוגוסט עודכנה תווית המוצר, כי מדובר בפורמולציה חדשה, וכי יש צורך במעקב קליני רפואי צמוד, וכן פורסמה מודעה בעיתונים הארציים".

דן אבן ורוני לינדר-גנץ

יום רביעי, 11 בינואר 2012

תחקיר: כמה קל להשיג את כל הפרטים הרפואים של מבוטחי קופת חולים כללית?

הכתבה תחקיר: כמה קל להשיג את כל הפרטיים הרפואים של מבוטחי קופת חולים כללית? , יואב אבן , חדשות 2 , ינואר 2012

המידע האישי האינטימי ביותר – נמצא בגיליון הרפואי שבקופת החולים. כעת אנחנו חושפים כאן שהגיליונות של מחצית מאזרחי ישראל - פרוצים לגמרי. השירות של קופת חולים כללית מאפשר לכל אחד לקבל נתונים על המבוטחים שלה, בקלות בלתי נתפסת
.

.
המידע שמופיע בגיליון הרפואי של כל אחד ואחד מאתנו בקופת החולים, הוא אישי ואינטימי מאין כמוהו. כמעט מיותר להסביר מדוע: בגיליון רשומות הבעיות הרפואיות מהן אנחנו סובלים - בתחום הפסכיאטריה, הפוריות, התפקוד המיני, תרופות שאנחנו לוקחים, ועוד.

"תיק רפואי זה לב ליבו האישי והאינטימי של כל בן אדם...מגוון האפשרויות לשימוש לרעה בחומר הרפואי הוא אינסופי", אומר החוקר אשר ויצמן.

עצם המחשבה שמידע כזה עלול להתגלגל לידיים הלא נכונות היא מבהילה, והנה הערב אנחנו חושפים שהגיליונות הרפואיים של מחצית מאוכלוסיית ישראל, 4 מיליון אזרחים שמבוטחים בקופת חולים כללית - פרוצים לגמרי.

הקלות הבלתי נסבלת

כדי להמחיש כמה קל לקבל מידע רפואי חסוי של מישהו אחר, ביקשנו מכמה חברים את אישורם להתחזות להם, ולבקש מ"כללית" את הגיליון הרפואי שלהם: שימו לב, רק בשביל ההמחשה, כמה זה קל להשיג מידע רפואי על מישהו אחר. כל מה שצריך זה שם, ומספר תעודת זהות.

ביקשנו מהפקידה שתשלח בפקס סיכום מידע רפואי. מסרנו לה מספר תעודת זהות, וחיכינו בסבלנות ליד מכונת הפקס. הבוקר, הוא הגיע.

כותרת המסמך היא סיכום מידע רפואי, ומפורטות בו האבחנות של מצבו הבריאותי של החבר שהתחזינו לו, תאריך הגילוי שלהן, האפיון שלהן, התרופות בהן הוא מטופל, ובקיצור - הכול. והנה למטה מופיע הכיתוב הבא: "המסמך מכיל מידע מוגן על פי חוק הגנת הפרטיות".

מספר תעודת זהות ושם מלא

"היום, להגיע לשם פרטי ולתעודת זהות של בן אדם - זה קלי קלות, כל אידיוט עושה את זה בחמש דקות, נכנסים לאינטרנט ובדקה אתה מקבל את כל הפרטים", מוסיף החוקר אשר ויצמן. "חמור שבעתיים בגלל העובדה שבדרך כלל יש נהלים מאוד מסודרים לקבלת תיק רפואי".

מספר תעודת זהות ושם מלא - זה כל מה שצריך כדי להשיג מידע רגיש כל-כך, שאם ייפול לידיים הלא נכונות - יכול לגרום נזק עצום. נוכח העובדה שהפרצה הזאת קיימת כבר יותר מחמש שנים, ובקופת חולים כללית מבוטחים 4 מיליון ישראלים, השאלה המתבקשת היא: האם כבר נעשה שימוש לרעה בפרצה הזאת? כרגע, אפשר רק להעריך.

נדגיש - מדובר בהערכה בלבד, אבל אין לדעת - אם אתם מבוטחים של קופת חולים כללית, ייתכן שמישהו כבר חיטט במידע הרפואי האישי שלכם.

מקופת חולים כללית נמסר בתגובה:

"בכללית חל איסור מוחלט על מסירת מידע רפואי באמצעות פקס או טלפון ללא זיהוי ודאי והרשאה בכתב. כל התנהלות אחרת, גם אם מטרתה לתת שירות יעיל ומהיר, מהווה חריגה מנוהל מחמיר זה. בימים אלו נכנסת לשימוש מערכת חכמה לזיהוי מבוטחים, שמטרתה ליצור רובד אימות נוסף להגנת המידע הרפואי האישי של הלקוח".

עוד נמסר: "צוותי המרפאות עוברים הדרכות רבות בתחום הגנת המידע, לאור האמור בכתבה ובהמשך לתכנית העבודה הקיימת".