דע, כאשר פקידת הסעד סבורה כי בן משפחתך צריך לעבור אבחון כלשהו, זוהי מכשלה אשר נועדה לעשות לה את החיים קלים, לפרנס את עמיתיה, ולהרוס את חייך וחיי משפחתך. עדיף תמיד לטפל בבעיותיך בעצמך, או בסיוע מומחים שאתה/את קובעים ומשלמים להם. ועל זה נאמר: "אם אין אני לי, מי לי" (פרקי אבות).
.
.
.
יולי 2007 - בעקבות תחקיר "מעריב" והערוץ הראשון, הזמין משרד הבריאות את הערוץ הראשון, לבקר במחלקת הילדים של בית החולים הפסיכיאטרי בנס ציונה, התנאי: אסור לצלם או לראיין אפילו אחד מ -39 הילדים במחלקה, ו/או מ-70 אנשי הצוות.
במחלקה מאושפזים ילדים מגיל 6 עד גיל 13, חמשה ילדים לנים בחדר במחלקה הפתוחה, יש מקום מועט מאוד לפרטיות, מקצת הילדים הוכנסו לבית החולים הפסיכיאטרי בכפייה, ואחרים בהסכמת ההורים.
.
ענשים, חדרי בידוד, מלחמות, כדורים, זריקות, הרדמות, ...
מספרת אחת האמהות על בנה המאושפז: "מכדור לכדור עד ששיגעו לו, זה מוח של ילד קטן מצומצם, ככה מעמיסים אותו בכדורים?, וים של עונשים, רק חדרי בידוד רק בכוח, רק במלחמות, רק בכדורים, רק בהרדמות, ... הייתי רואה אותו מוזנח, לפעמים ילדים הייתי רואה אותם זרוקים ... עומדים ליפול אפילו מסוממים, הוא אומר לי: 'אמא אני מפחד, את יודעת שאת הולכת, ואני נשאר פה, את צריכה להוציא אותי מפה אמא, איך שמת אותי פה במקום הזה?' "
חדר הילדות: הציורים מעידים על מצוקה נפשית, הילדים שקשה לשלוט בהם מועברים בכוח למחלקה הסגורה, לפי עדותם הם מאוימים שיוכנסו לחדר הבידוד.
.
הילדים חווים ענשים ולא טיפולים
אלה שנר - יו"ר עמותת מגן אנוש: "הילדים בבית החולים הפסיכיאטרי הזה מקבלים עונשים, לא טיפולים, ילד מפריע בבוקר או יש אירוע התנהגותי בבוקר הבידוד נעשה בערב, זה לא טיפול ,זה עונש, ... משרד הבריאות הודיע כי בשנה אחת מאושפזים בבתי חולים פסיכיאטרים לילדים, 800 ילדים, מתוכם 204 בכפייה, ... מקומות כאלה לא צריכים להיות במדינה מתוקנת, .. אחות אחת אמרה שאף ילד לא יוצא מהמקומות האלה נורמלי, ... הם לא משתקמים לעולם, ...הם מתיימרים לטפל בהם, אני לא יודעת בדיוק למה, אבל ילדים שחווים זריקות כעונש, ילדים שחווים בידוד כעונש, ילדים שחווים שהייה ארוכה בבתי חולים ללא ההורים שלהם, זה חוויה טראומטית לכל החיים, ... הם מרגישים אבודים, שחרב עליהם עולמם, ..."
.
כמו כלב
אמיר משה, חבר בעמותת מגן לזכויות אנוש, מספר בוועדת הכנסת לפניות הציבור, בישיבה בנושא "אשפוז קטינים בבתי חולים פסיכיאטרים" מיום 21 בינואר 2008:
"ראיתי שם (בבית חולים פסיכיאטרי לילדים בנס ציונה) ילדים שפשוט התעוותו. היתה ילדה שאמא שלה נתנה לה פלאפון, שכאשר מכניסים לה את הזריקה היא תתקשר ותבטל את זה. סליחה, אני פשוט מתרגש. אחרי כמה זמן, את הילדה הזאת פשוט ליוו כמו כלב, כי היא כבר לא היתה עצמאית לחלוטין. היא היתה גמורה, פשוט לראות משהו שמת. לקחו אותה החוצה כדי לעשות סיבוב פעם ביום. הילדה הזאת מאוד התנגדה לדברים שעושים לה, היא היתה מאוד רוצה לספר מה עשו לה, באיזשהו שלב היא היתה גמורה לחלוטין.
ראיתי ילדה שהראש נטוי והפה פתוח והיא הולכת, זאת אומרת, זה לא מקרה בודד. אלה ילדים שהם כל כך חמודים, גם יפים ומלאי חיים. היה ילד שכל הזמן היה יורה עליי, זה היה סוג של משחק בינינו. אחרי תקופה מסוימת, יש את המחלקה הסגורה. פשוט לא נראה ילד עם חיים יותר, הם כל הזמן נראים עם פה פתוח ועם ראש על הצד. אני לא יודע בדיוק למה זה גורם, אבל צריך לראות את התוצאות. כשאתה מסתכל על התוצאות, אתה יכול להבין שזה לא מביא אותם לשיפור.
.
.
.
יולי 2007 - בעקבות תחקיר "מעריב" והערוץ הראשון, הזמין משרד הבריאות את הערוץ הראשון, לבקר במחלקת הילדים של בית החולים הפסיכיאטרי בנס ציונה, התנאי: אסור לצלם או לראיין אפילו אחד מ -39 הילדים במחלקה, ו/או מ-70 אנשי הצוות.
במחלקה מאושפזים ילדים מגיל 6 עד גיל 13, חמשה ילדים לנים בחדר במחלקה הפתוחה, יש מקום מועט מאוד לפרטיות, מקצת הילדים הוכנסו לבית החולים הפסיכיאטרי בכפייה, ואחרים בהסכמת ההורים.
.
ענשים, חדרי בידוד, מלחמות, כדורים, זריקות, הרדמות, ...
מספרת אחת האמהות על בנה המאושפז: "מכדור לכדור עד ששיגעו לו, זה מוח של ילד קטן מצומצם, ככה מעמיסים אותו בכדורים?, וים של עונשים, רק חדרי בידוד רק בכוח, רק במלחמות, רק בכדורים, רק בהרדמות, ... הייתי רואה אותו מוזנח, לפעמים ילדים הייתי רואה אותם זרוקים ... עומדים ליפול אפילו מסוממים, הוא אומר לי: 'אמא אני מפחד, את יודעת שאת הולכת, ואני נשאר פה, את צריכה להוציא אותי מפה אמא, איך שמת אותי פה במקום הזה?' "
חדר הילדות: הציורים מעידים על מצוקה נפשית, הילדים שקשה לשלוט בהם מועברים בכוח למחלקה הסגורה, לפי עדותם הם מאוימים שיוכנסו לחדר הבידוד.
.
הילדים חווים ענשים ולא טיפולים
אלה שנר - יו"ר עמותת מגן אנוש: "הילדים בבית החולים הפסיכיאטרי הזה מקבלים עונשים, לא טיפולים, ילד מפריע בבוקר או יש אירוע התנהגותי בבוקר הבידוד נעשה בערב, זה לא טיפול ,זה עונש, ... משרד הבריאות הודיע כי בשנה אחת מאושפזים בבתי חולים פסיכיאטרים לילדים, 800 ילדים, מתוכם 204 בכפייה, ... מקומות כאלה לא צריכים להיות במדינה מתוקנת, .. אחות אחת אמרה שאף ילד לא יוצא מהמקומות האלה נורמלי, ... הם לא משתקמים לעולם, ...הם מתיימרים לטפל בהם, אני לא יודעת בדיוק למה, אבל ילדים שחווים זריקות כעונש, ילדים שחווים בידוד כעונש, ילדים שחווים שהייה ארוכה בבתי חולים ללא ההורים שלהם, זה חוויה טראומטית לכל החיים, ... הם מרגישים אבודים, שחרב עליהם עולמם, ..."
.
כמו כלב
אמיר משה, חבר בעמותת מגן לזכויות אנוש, מספר בוועדת הכנסת לפניות הציבור, בישיבה בנושא "אשפוז קטינים בבתי חולים פסיכיאטרים" מיום 21 בינואר 2008:
"ראיתי שם (בבית חולים פסיכיאטרי לילדים בנס ציונה) ילדים שפשוט התעוותו. היתה ילדה שאמא שלה נתנה לה פלאפון, שכאשר מכניסים לה את הזריקה היא תתקשר ותבטל את זה. סליחה, אני פשוט מתרגש. אחרי כמה זמן, את הילדה הזאת פשוט ליוו כמו כלב, כי היא כבר לא היתה עצמאית לחלוטין. היא היתה גמורה, פשוט לראות משהו שמת. לקחו אותה החוצה כדי לעשות סיבוב פעם ביום. הילדה הזאת מאוד התנגדה לדברים שעושים לה, היא היתה מאוד רוצה לספר מה עשו לה, באיזשהו שלב היא היתה גמורה לחלוטין.
ראיתי ילדה שהראש נטוי והפה פתוח והיא הולכת, זאת אומרת, זה לא מקרה בודד. אלה ילדים שהם כל כך חמודים, גם יפים ומלאי חיים. היה ילד שכל הזמן היה יורה עליי, זה היה סוג של משחק בינינו. אחרי תקופה מסוימת, יש את המחלקה הסגורה. פשוט לא נראה ילד עם חיים יותר, הם כל הזמן נראים עם פה פתוח ועם ראש על הצד. אני לא יודע בדיוק למה זה גורם, אבל צריך לראות את התוצאות. כשאתה מסתכל על התוצאות, אתה יכול להבין שזה לא מביא אותם לשיפור.
לא ציפיתי להתרגש ברמה כזאת. אחד הדברים שאני הבנתי מכל הסאגה הזאת, שיש הבנה שהדבר הזה בעצם לא משפר. האחיות אומרות שאף ילד לא יוצא במצב משופר. אני פשוט לא מצליח להבין, אם בן אדם יודע שהוא עובד באיזשהו מקום שלא עוזר לילדים, איזה בן אדם שפוי יישאר עובד במקום? כואב לי לראות את כל המקרים הללו. אסיים כאן, פשוט הנושא כבד לי. "
קישורים:
- "אז נכניס אותך למחלקה סגורה" - תחקיר, מרב בטיטו, מעריב "סופשבוע" 14/07/2007.
- פקידת סעד ארצית חנה סלוצקי: "משרד הרווחה רודף אחרי פסיכיאטרים מחוזיים על מנת לקבל חוות דעת לאשפוז"
- ישיבת הועדה לפניות הציבור בכנסת - על אשפוז קטינים בבתי חולים פסיכיאטרים-ינואר 2008.
- השמה חוץ ביתית - פנימיה, משפחת אומנה, אימוץ, מוסדות משרד הבריאות : צופיה, בני ארזים, נופית, גיל עם, בית טף, מסילה, הדסים, אתגר , עמותת "אור שלום", פרשת התינוק ב"גולאג ישראלי"- דודו דהאן, סיפורם של שרה, ששי ומוטי, אשלים , בית אנדרו, נרדים , בית גדי, מאיר שפיה, "איתנים", מחלקה פסיכיאטרית לילדים נס ציונה, עין השלושה, בית השאנטי, בית חולים זיו בצפת - מחלקה פסיכיאטרית , כלא אופק , מעון חוסים "שקמה" , מעון "גילה" של איל"ן , מרכז חירום חרדי , "נווה אדיר" , רננים , מעון נווה מנשה , מעון מקי"ם , חוות נוער- שדה בר , מעון ילדים מוגבלים- כפר כנא , בית אפל בגן יבנה , ועוד..
- הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה - ד"ר איתן חבר - חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה - ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות...
כל הדברים שקורים שם בבה"ח לחולי נפש זאת סתם התעללות בילדים. אל תתנו לילדכם ליפול למצב של אישפוז בבה"ח, במקום לעזור להם הם גומרים אותם עם תרופות.
השבמחקאנשים שעובדים במקומות האלו הם בעצמם זקוקים לתרופות, הם פסיכים על כל הראש הם מתעללים ומרביצים ועושים ככל העולה שם על רוחם, כי הם יודעים שהם מסממים את הילדים, ומי יקשיב לילדים האלה.
הצוות תמיד יכול לטעון שהם לא שפויים ואין אמת בדבריהם, מאחת שהתנדבה במקום כזה לא חשוב הפרטים וחוץ מזה זה אירגון גדול וכל אחד מגן על התחת של השני.
בפעם האחרונה שמישהי מהצוות הרפואי שהיא בחורה שלמדה פסיכולוגיה ועשתה סטאז בבה"ח פסיכיאטרי רצתה לספר מה הולך שם וזה הסיפור שלה גם יצא בעיתונים, אז פשוט אישפזו אותה בכפיה ונתנו לה זריקות וסמים קשים והתעללו בה רק כדי שלא תספר את האמת שמתחוללת במקומות האלה.
עדיף שתתנו לילדכם יחס טוב ותראו להם האהבה ותנו להם חיים טובים, תקנו להם ויטמינים יש ויטמין b אומרים שחוסר בויטמין בי גם משפיע על מצב רוח. תאמינו לי זה בולשיט כל המחלות נפש האלה מי שלא יודע לחיות נכון את החיים אז עוברים עליו דברים לא טובים ובשביל זה קם האיגוד הזה שנקרא פסיכיאטריה שצריך להצדיק את עבודתו ומסמם את האנשים במקום לעזור להם באמת.
גם אם הצוות עובד קשה ו"במסירות" - לחלק גדול מהם יש מדיניות של הפעלת כוח והם מיישמים אותה על כולם.
השבמחקאני עצמי הייתי שם לפני 37 שנים, והם נהגו לתת לי סטירות על כל דבר קטן ועל כל שטות. בנוסף לכך גם "זכיתי" לשמוע מהם אמירות כגון "מטומטם", "אידיוט", "אתה אחרון בכל דבר", "אתה המטומטם של המחלקה".
אמירות כאלה היו בעיקר מצד המדריכים ולא מצד האחיות. האחיות התייחסו יותר יפה, יחסית.
נכון שלא כל המדריכים מתנהגים כך, אך אין מדובר במקרים חריגים, אלא בנורמה מקובלת: בערך חצי מהמדריכים שהיו שם בשעתו (כשהייתי שם) היו אלימים, וכשהיתה אלימות לא היתה שום התנגדות משאר אנשי הצוות.
את היחס החם קיבלתי רק מהפסיכולוגית שעבדה שם (בשעתו היא היתה בחורה צעירה והיא עשתה שם את הסטאז', והיא טיפלה בי ובעוד שני ילדים שהיו מאושפזים שם).
על-פי הכתבות שראיתי, נראה לי שהמצב היום הוא אפילו גרוע יותר מאשר היה כשהייתי ילד: בשעתו לא היה חדר בידוד, והיום יש.
מזעזע, מערכת הרפואה שולטת בצורה מעוותת באנשים חלשים.
השבמחקאז איך אחרי כל מה שכותבים כאן... והורים עדיין מאשפזים את ילדיהם במקום הזה? רק מלקרוא כאן תגובות, אפשר להשתגע.... ובטח לפחד פחד מוות מרק לחשוב על מקום כזה כאופציה טיפולית?!?...
השבמחק